רשומה מהבלוג תכלס בתפוז, לשעבר כנענות ואמנות אחזקת הונדורה
קישור לרשומה המקורית בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=167491
קישור לרשומה המקורית בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=167491
פורסם ב-22 ביולי 2004, 20:01 במדור כללי
ד` אב תשס"ד
כמה מלים על פתגמי מורד. את מורד חושיה, זמר ומשרר, וטבח דגול, פגשתי לראשונה ליד שפוד השוארמה במרכז הכרמל. משאת נפשי באתה התקופה היתה ללמד להכין כנאפה. את הכנאפה אהבתי אז בגלל ערכיה האסתטיים - מגן-דוד הטעמים והספציפיות, ובגלל ישראליותה, ועל כך בהמשך. באחת משיחותי עם מורד התברר לי כי הוא יודע להכין כנאפה, ועל כן הזמנתיו לביתי (גרתי אז במרכז הכרמל). תמורת הלמוד הענקתי לו מגורים, וכך התודעתי לחכמתו, ולפתגמיו:
"יום אליך יום עליך" - בתחילה חשבתי שזוהי וריאציה על הפתגם "יום עסל יום בצל", שהוא פתגם נפלא כשלעצמו, בתארו את תמצית האופטימיות: לא רק שימיך מתאפינים במאכלים נהדרים כדבש ובצל, אתה זוכה גם לגוון, כשהתאור עצמו יפה גם כן שכן הוא משתמש במחשה בעזרת חוש הטעם, הוא חוש ארצי מאד. הפתגם "יום אליך יום עליך" עושה משהו אחר לגמרי . הוא תלוי בנושא. אם רצונך, למשל, בונדורה, והונדורה מגיע אליך - אשריך וטוב לך. אך אם הונדורה עליך - מצבך גרוע. אך אם המדבר בבחורה - בואה אליך רק מבלבל ומשגע אתך, ובאם היא עליך - אשריך.
"כל דבר רוצה דבר" - זה הוא הנהדר שבפתגמי מורד. הוא מביע את התשוקה הבסיסית שבעולם, את הארוטיקה שעליה מיסדים הדברים. אם הדבר הוא מורד, הרי הוא רוצה את המלצרית מהמסעדה השכנה. הארץ - הרי היא רוצה גשם. הפרח - לבטא ולמצות את התרגשות האלון. הבולדרים שואפים מטה, הזבובים - להמחיש את השקט, דרור רוצה רוח, הכבש - להיות טעים, באך - להרטיט בדיוק את האויר והדברים, הירח - אין לי משג מה הוא רוצה, אם מישהו/י יודע/ת נא להגיב(!!), ומזלי שהסלר רוצה חמצן, כי בכח רצונו זה אני מגיע למקומות היפים (וזהו רמז לגבי מה אני רוצה..)
בעברית זה נשמע יותר טוב: נסיתי לתרגם את הפתגם לערבית (כל אשי בדו אשי), וגליתי שהוא מדיק יותר בעברית משום שבתרגום חוזר - כל דבר רצונו דבר, בעוד בעברית הרצון פעיל, וכן הרבד הקונוטטיבי שלמלה דבר בעברית חזק יותר לכוון הדבר הנאמר מאשר בערבית, למרות שגם בה הוא קים.
שמחתי מאד לגלות שגם מורד הבין את התשוקה שבבסיס הדברים, וכבר אז התחלתי לאסף משפטים כגון "חמדה אדמה פני שחק" או "האהבה המניעה את הכוכבים" וכן עניני גשם שונים.
"יש דבר קוראים לו ערך" - גם הפתגם הזה, כמו הסלגן שלבריטה, נוגע במאבק עם הפוסטמודרניזם. אבל כיאה למורד, הוא עושה זאת תוך לעג, הממחיש את האבסורד בכל אפשרות לחשב שונה ממנו (בענין מסים). לדגמא - כששאלה אתו המראינת מהטלויזיה, נכח השפוד הענק המסתובב, אם הוא חושב שזה בסדר לאכל חיות, ענה: "אז מה נאכל, את העצים? ת`אבנים?" - כה ערב לו הבטחון בעמדתו, עד כי הסכים ללכת צעד לקראתה[המראינת], כדי לחזר - ולהמחיש את האבסורד בדבריה. כך בערך הוא עושה גם לעמת הפוסטמודרניזם. לכאורה בגדר חדוש - (עד עכשו חשבנו שאין אבל) יש דבר קוראים לו ערך. אך לדעתי החדוש הוא שונה: (עד עכשו לא הודנו בכך אבל) יש דבר קוראים לא ערך. כך הצעד לקראת הפוסטמודרניזם (שוב - בכך שלכאורה הוא מודה זה שהערך אינו מבן מאליו, דבר שאני לא הייתי מסגל לעשות, וכן לא בענין הצמחונות) הופך לאמצעי שכנוע (בעוד אני מקפיד תמיד על דיוק המסר ולא על הצלחת הגעתו..) בקצור, יש דבר קוראים לו ערך, איזה ערך זאת כבר שאלה אחרת וזה.
עניני כנאפה. כמו שאמרתי. יפי הכנאפה במגן-דוד טעמיה, בספציפיות ובישראליות. משלש הרקע הוא חמימות החלב, החם והחטה המטגנת, בעוד המשלש הבולט הוא המתיקות העזה, חריפות העז והמרכיב הסודי. הספציפיות מתבטאת בתחושה המיחדת שגורמת הכנאפה. האינטימיות המידית הנכפית על הטועם על ידי חריפות העז ושמניות חלבה מתרחשת בתוך מתיקות עזה כל-כך, שהופכת את החויה לכלית. תוך כדי כך הוא איננו יודע כיצד כה מדגשת המתיקות, ולכן חושב שהמתיקות פשוט ברכוז גבוה מאד [הכונה לכנאפה איכותית בה באמת המתיקות נעשית ע"י הדגשה ולא על ידי העלאת רכוז הסכר] ומתענג על האפשרות למתיקות עזה ללא הצריבה שברכוז יתר שלסכר. תחושת השפע מהחלב ומהחטה מקבלת את טעמה הספציפי (בהתאם לעמק ההשחמה) ומצרפת לכליות החויה, כשטעם העז נשאר לכל ארכה בין התמסרות לאי נעימות אשר לא נתן להשאר אדישים אליהן. הישראליות - מקור הכנאפה - שכם, עיר המכילה גונים רבים מאפי הארץ, הכנת כנאפה טובה דורשת רגישות וצורת מחשבה פתוחה, (אין "מתכון" או משו כזה), וכן האפשרות להרגיש מה בדיוק אכלה העז.. אחרי שלמדתי להכין כנאפה, הבנתי באמת עד כמה נפלא הדבר. משרון אס למדתי על חשיבות האטיות בארוטיקה. כמו בסקס, כמו בהתמלאות הירח, כמו בהתקדמות צבעי השחר, כמו בכל כשוף או הגשמה, האטיות היא היוצרת את איכות הכנאפה. ואי אפשר לעקף את זה. אפשר להגביר את האש - אבל הכנאפה תצא בהתאם.. כל הרגישות הזאת, הסבלנות והמתח העצום, וכן הסבובים החוזרים, גרמו לי להבין שהכנת כנאפה היא למעשה כשוף שתוצאותיו, מלבד הכנאפה, יכולות לגעת בכל מה שקשור בסבלנות (ואטיות ארוטית), ועל הכשוף כתבתי את השיר הבא. (אגב, גם באחוי טלי היו לו תוצאות מענינות, ובעקר לנסך שבסופו)
בסמנה טוב משח הטס
ובבהק צרי נחנטה הקדרה
ידיו שפעו חמאת זבה
ובמגד הטוב אצבעותיו תטבען
ויזר מלח לשבחה
לפער במעטו כליות חוית
ויטמיעהו בתוים שנשאו את צלמו קמורי
ופזר שערות הבצק אחידות עשרים דקות לפי העין
ונדב בשכבת הגבינה השטופה אשר העזים החומות נתנוה
ויכס בסיבים נוספים וסכר נתן בסיר ובמים יכסנו ויצב על הכרים
והקטין האש עוד יותר נתזי ברקת להבה כחלה
ויסבבה לאט על הרשת
והאט סבביו עוד יותר עד לכדו במסלת הכימה
כמשביע עיני ככבם על הטעם הזב בנחח
וימס לב הסמנה מאש הבוערת
ומנצר ברז נחשת קטנה
ושולי העבים ירגזו מהקטרת שעלתה מני קצב איתן
ובהצבר החם בממתק מתהוה ואדים יכסו פי הדבש
מביט בעות ובעבע בדבש המרכז הבא עד רתיחה מלאתהו
וימהר להפכה בתנופה
אז כנפה רוה ולוהטת תכתם
כי מזג עגות הנסך
ודבש לוחש שפך מעגלית
ויסך נסך דבש
- כתמי האור על הים
- שירה, החתולה, אף על פי שלא קראה את פרויד, מעסה ברגליה את הכרית
- מוטיב הידים בסרט "החוף"
-הירידה על רובין הוד בסרט "שרק" (אבל למה הקפיטליזם צריך להיות מחתרתי?)
- הרגישות ב"ברנהרט"
- צרות הכביש למושב אביאל
- בעות סבון ליד מרכז חורב
- בן 93 ועזר לי לסחב את הארגזים
- מישל זהר - "אני ישראלי בכל רמ`ח אברי" בדיון על סוגי ג`מבו.
כמה מלים על פתגמי מורד. את מורד חושיה, זמר ומשרר, וטבח דגול, פגשתי לראשונה ליד שפוד השוארמה במרכז הכרמל. משאת נפשי באתה התקופה היתה ללמד להכין כנאפה. את הכנאפה אהבתי אז בגלל ערכיה האסתטיים - מגן-דוד הטעמים והספציפיות, ובגלל ישראליותה, ועל כך בהמשך. באחת משיחותי עם מורד התברר לי כי הוא יודע להכין כנאפה, ועל כן הזמנתיו לביתי (גרתי אז במרכז הכרמל). תמורת הלמוד הענקתי לו מגורים, וכך התודעתי לחכמתו, ולפתגמיו:
"יום אליך יום עליך" - בתחילה חשבתי שזוהי וריאציה על הפתגם "יום עסל יום בצל", שהוא פתגם נפלא כשלעצמו, בתארו את תמצית האופטימיות: לא רק שימיך מתאפינים במאכלים נהדרים כדבש ובצל, אתה זוכה גם לגוון, כשהתאור עצמו יפה גם כן שכן הוא משתמש במחשה בעזרת חוש הטעם, הוא חוש ארצי מאד. הפתגם "יום אליך יום עליך" עושה משהו אחר לגמרי . הוא תלוי בנושא. אם רצונך, למשל, בונדורה, והונדורה מגיע אליך - אשריך וטוב לך. אך אם הונדורה עליך - מצבך גרוע. אך אם המדבר בבחורה - בואה אליך רק מבלבל ומשגע אתך, ובאם היא עליך - אשריך.
"כל דבר רוצה דבר" - זה הוא הנהדר שבפתגמי מורד. הוא מביע את התשוקה הבסיסית שבעולם, את הארוטיקה שעליה מיסדים הדברים. אם הדבר הוא מורד, הרי הוא רוצה את המלצרית מהמסעדה השכנה. הארץ - הרי היא רוצה גשם. הפרח - לבטא ולמצות את התרגשות האלון. הבולדרים שואפים מטה, הזבובים - להמחיש את השקט, דרור רוצה רוח, הכבש - להיות טעים, באך - להרטיט בדיוק את האויר והדברים, הירח - אין לי משג מה הוא רוצה, אם מישהו/י יודע/ת נא להגיב(!!), ומזלי שהסלר רוצה חמצן, כי בכח רצונו זה אני מגיע למקומות היפים (וזהו רמז לגבי מה אני רוצה..)
בעברית זה נשמע יותר טוב: נסיתי לתרגם את הפתגם לערבית (כל אשי בדו אשי), וגליתי שהוא מדיק יותר בעברית משום שבתרגום חוזר - כל דבר רצונו דבר, בעוד בעברית הרצון פעיל, וכן הרבד הקונוטטיבי שלמלה דבר בעברית חזק יותר לכוון הדבר הנאמר מאשר בערבית, למרות שגם בה הוא קים.
שמחתי מאד לגלות שגם מורד הבין את התשוקה שבבסיס הדברים, וכבר אז התחלתי לאסף משפטים כגון "חמדה אדמה פני שחק" או "האהבה המניעה את הכוכבים" וכן עניני גשם שונים.
"יש דבר קוראים לו ערך" - גם הפתגם הזה, כמו הסלגן שלבריטה, נוגע במאבק עם הפוסטמודרניזם. אבל כיאה למורד, הוא עושה זאת תוך לעג, הממחיש את האבסורד בכל אפשרות לחשב שונה ממנו (בענין מסים). לדגמא - כששאלה אתו המראינת מהטלויזיה, נכח השפוד הענק המסתובב, אם הוא חושב שזה בסדר לאכל חיות, ענה: "אז מה נאכל, את העצים? ת`אבנים?" - כה ערב לו הבטחון בעמדתו, עד כי הסכים ללכת צעד לקראתה[המראינת], כדי לחזר - ולהמחיש את האבסורד בדבריה. כך בערך הוא עושה גם לעמת הפוסטמודרניזם. לכאורה בגדר חדוש - (עד עכשו חשבנו שאין אבל) יש דבר קוראים לו ערך. אך לדעתי החדוש הוא שונה: (עד עכשו לא הודנו בכך אבל) יש דבר קוראים לא ערך. כך הצעד לקראת הפוסטמודרניזם (שוב - בכך שלכאורה הוא מודה זה שהערך אינו מבן מאליו, דבר שאני לא הייתי מסגל לעשות, וכן לא בענין הצמחונות) הופך לאמצעי שכנוע (בעוד אני מקפיד תמיד על דיוק המסר ולא על הצלחת הגעתו..) בקצור, יש דבר קוראים לו ערך, איזה ערך זאת כבר שאלה אחרת וזה.
עניני כנאפה. כמו שאמרתי. יפי הכנאפה במגן-דוד טעמיה, בספציפיות ובישראליות. משלש הרקע הוא חמימות החלב, החם והחטה המטגנת, בעוד המשלש הבולט הוא המתיקות העזה, חריפות העז והמרכיב הסודי. הספציפיות מתבטאת בתחושה המיחדת שגורמת הכנאפה. האינטימיות המידית הנכפית על הטועם על ידי חריפות העז ושמניות חלבה מתרחשת בתוך מתיקות עזה כל-כך, שהופכת את החויה לכלית. תוך כדי כך הוא איננו יודע כיצד כה מדגשת המתיקות, ולכן חושב שהמתיקות פשוט ברכוז גבוה מאד [הכונה לכנאפה איכותית בה באמת המתיקות נעשית ע"י הדגשה ולא על ידי העלאת רכוז הסכר] ומתענג על האפשרות למתיקות עזה ללא הצריבה שברכוז יתר שלסכר. תחושת השפע מהחלב ומהחטה מקבלת את טעמה הספציפי (בהתאם לעמק ההשחמה) ומצרפת לכליות החויה, כשטעם העז נשאר לכל ארכה בין התמסרות לאי נעימות אשר לא נתן להשאר אדישים אליהן. הישראליות - מקור הכנאפה - שכם, עיר המכילה גונים רבים מאפי הארץ, הכנת כנאפה טובה דורשת רגישות וצורת מחשבה פתוחה, (אין "מתכון" או משו כזה), וכן האפשרות להרגיש מה בדיוק אכלה העז.. אחרי שלמדתי להכין כנאפה, הבנתי באמת עד כמה נפלא הדבר. משרון אס למדתי על חשיבות האטיות בארוטיקה. כמו בסקס, כמו בהתמלאות הירח, כמו בהתקדמות צבעי השחר, כמו בכל כשוף או הגשמה, האטיות היא היוצרת את איכות הכנאפה. ואי אפשר לעקף את זה. אפשר להגביר את האש - אבל הכנאפה תצא בהתאם.. כל הרגישות הזאת, הסבלנות והמתח העצום, וכן הסבובים החוזרים, גרמו לי להבין שהכנת כנאפה היא למעשה כשוף שתוצאותיו, מלבד הכנאפה, יכולות לגעת בכל מה שקשור בסבלנות (ואטיות ארוטית), ועל הכשוף כתבתי את השיר הבא. (אגב, גם באחוי טלי היו לו תוצאות מענינות, ובעקר לנסך שבסופו)
בסמנה טוב משח הטס
ובבהק צרי נחנטה הקדרה
ידיו שפעו חמאת זבה
ובמגד הטוב אצבעותיו תטבען
ויזר מלח לשבחה
לפער במעטו כליות חוית
ויטמיעהו בתוים שנשאו את צלמו קמורי
ופזר שערות הבצק אחידות עשרים דקות לפי העין
ונדב בשכבת הגבינה השטופה אשר העזים החומות נתנוה
ויכס בסיבים נוספים וסכר נתן בסיר ובמים יכסנו ויצב על הכרים
והקטין האש עוד יותר נתזי ברקת להבה כחלה
ויסבבה לאט על הרשת
והאט סבביו עוד יותר עד לכדו במסלת הכימה
כמשביע עיני ככבם על הטעם הזב בנחח
וימס לב הסמנה מאש הבוערת
ומנצר ברז נחשת קטנה
ושולי העבים ירגזו מהקטרת שעלתה מני קצב איתן
ובהצבר החם בממתק מתהוה ואדים יכסו פי הדבש
מביט בעות ובעבע בדבש המרכז הבא עד רתיחה מלאתהו
וימהר להפכה בתנופה
אז כנפה רוה ולוהטת תכתם
כי מזג עגות הנסך
ודבש לוחש שפך מעגלית
ויסך נסך דבש
- כתמי האור על הים
- שירה, החתולה, אף על פי שלא קראה את פרויד, מעסה ברגליה את הכרית
- מוטיב הידים בסרט "החוף"
-הירידה על רובין הוד בסרט "שרק" (אבל למה הקפיטליזם צריך להיות מחתרתי?)
- הרגישות ב"ברנהרט"
- צרות הכביש למושב אביאל
- בעות סבון ליד מרכז חורב
- בן 93 ועזר לי לסחב את הארגזים
- מישל זהר - "אני ישראלי בכל רמ`ח אברי" בדיון על סוגי ג`מבו.
9 תגובות לרשומה ( RSS )
א. נראה לי שרצונו של הירח הוא להיות גוף המאיר בפני עצמו ולא להיות "נתמך שמש".
ב. מורד דרוזי?
ג. לא טעמת כנאפה עד שקיבלת חבילה שלמה ממנו במחסום של בית לחם...
ב. מורד דרוזי?
ג. לא טעמת כנאפה עד שקיבלת חבילה שלמה ממנו במחסום של בית לחם...
הוספת תגובה לתגובה זואני ממש נהנית לקרוא את מה שאתה כותב. זה מסביר כל כך בבהירות דברים שניסיתי להבין כבר הרבה זמן. יותר נכון - שהתחלתי להבין, אבל לא הצלחתי לרדת לעמקם. עם מה שאני יודעת, אני יכולה לחבר אחד ועוד אחד ולהבין דברים נוספים...
כל הרשימה הזאת עשתה לי חשק לכנאפה.. נכין יחד שבוע הבא?
יש דבר קוראים לו ערך - צריכה הסבר חוזר!
וגם בשיר הרבה מילים לא מובנות , אבל אני חושבת שעל שניהם אצתרך הסבר בעל"פ ואני מקווה שנספיק מחר...
וחוץ מזה - הגהה!..
-מי אלו שרון אס ומישל זהר?
הוספת תגובה לתגובה זואני חשבתי שדיברת על אחותו... אז אושתסכים להוסיף ו`, או שתחליף במילה נרדפת. או שתוסיף אותה בסוגריים. אבל בעצם כמו שכתבת ברשימה, חשוב לך יותר דיוק המסר, מאשר הצלחת הגעתו, אז אולי זה ישאר ככה..
;-)
הוספת תגובה לתגובה זו
מורד - ערבי משלמי מכפר ימון
שרון אס - משוררת נפלאה ורגישה מאד ומיטיבה להבין את הארוטיקה, אתה עברתי כמה סדנאות שירה נהדרות ומעשירות
מישל זהר - ימאי בגמלאות, חיפאי ותיק לו התקנתי כמה דברים בבית, ותוך כדי העבודה דברנו על הישראליות דרך ענינים טכניים כגון צביעת אניות, בניה, סטנדרטים בברגים והתקנת מזגנים
שרון אס - משוררת נפלאה ורגישה מאד ומיטיבה להבין את הארוטיקה, אתה עברתי כמה סדנאות שירה נהדרות ומעשירות
מישל זהר - ימאי בגמלאות, חיפאי ותיק לו התקנתי כמה דברים בבית, ותוך כדי העבודה דברנו על הישראליות דרך ענינים טכניים כגון צביעת אניות, בניה, סטנדרטים בברגים והתקנת מזגנים
הוספת תגובה לתגובה זו
שתדע לך שהערתי לך ברשומה הראשונה.
אין לי מושג איך זה עובד העסק הזה. אז שתדע לך.
תודה
אין לי מושג איך זה עובד העסק הזה. אז שתדע לך.
תודה
הוספת תגובה לתגובה זו
בחלום הרגת עכבר אני הורגת את הדובדבן שלי. איני מסוגלת לצאת מן הברוך הזה אני כל הזמן אותו הדבר כל הזמן סגורה באותו מעגל ומתחשמלת (אגב נגה מחשמל היתושים) כאן הפחד אני רואה לרגע משהו ואז הוא נחבא הלכתי לאיבוד שוב כשחיים בונדורה לא ניתן ללכת לאיבוד אין צורך בבית כל הזמן כאשר אתה מבין דבר מה על הכרית שעליה אתה ישן. ואני כל הזמן נודדת מבית לבית במקום להישאר באותו בית ולנדוד ממקום למקום שברור לחלוטין שזה מה שאני רוצה. אין לי אומץ לעזוב הכל ולנסוע. אתה עלול לכנות זאת עצלנות, איך שאני פוחדת מההאשמה הזאת (ראה איך אני מתחבאת מאחורי חוסר פיסוק) אתה מבין בוודאי שאתה מבין אבל אני איני זוכרת מה אמרת לי שכל-כך ידעתי שאתה יודע אותי עוד ללא נגיעה כמו שאמרת לדרור שהוא אוהב רוח כך גם בי הערת דבר מה אך שכחתיו , אני עדיין מנסה להיזכר מהו אמצע לפני שאחזור לאותו מקום.
אני חושבת שדרור לא יעקוב אחרי כל שאלך והוא ישאר במקום ואיני רוצה להשאיר אותו מאחור- פיזית כמובן- נפשית לא קיימת בעיה כזאת אצלנו הכל טוב זאת אומרת תמיד הכל טוב גם בעבר הכל טוב טוב טוב. ומה עוד? שאין דבר לומר מלבד זה וכאן מתחיל מעגל הקסמים שלי במרכז לחקר הקבלה על שם שרגא ברג שאם לא היו מכריחים אותי לחשוב על נתינה כטובה בוודאי הייתי מבינה בעצמי ועושה זאת מבלי היסוס או ספק אבל בסופו של עניין הביאו את עניין הכפלת השמחה למודעותי- והאם באמת הייתי מכפילה שמחה אחרת?
אני מפחדת לגלות לפניך אפילו את זה עוד תשתמש בזה כנגדי אומרת לי איזה בת קול קטנה מבפנים זועפת על כך שהיא קיימת. אני נזכרת בשיעור השני אחרי הכפלת השמחה שאני מנסה בכוח להעלות אותו על זכרון הלב שלי שהוא כבר עייף מאוד. אף אחד לא יכול לפגוע בי חוץ ממני אני בוחרת הכל טוב הכל בחירה שלי ושוכחת וגם נפגעת ואחר כך לאחות ולומר רציתי אני להיפגע מדוע רציתי להיפגע כיון שרציתי לכתוב דבר מה לצייר דבר מה ראה איך זה מטביע העניין הזה . אם אתה לא פוסמודרניסט אתה צריך להמציא את המשמעות לחייך. בגלל זה אי אפשר להסביר לנו כלום אנו חולים במחלת התלות, לכן גם לא נוכל לראות בבהירות צלולה את טעם המים מתוך שקיפותם.
אני זוכרת איך שאמרת לי שפתאום במקום להגיע למקומות מקומות מגיעים אליך בטח כך גם האמצע מגיע אליך.
אני חושבת למה לא יכולה להרגיש ונדורה בתוך הגוף שלי פשוט לצעוד בדרך. נכון? אני חושבת שזה כיון שאני אישה שאני חולקת את גופי עם עוד אנשים שאני צריכה כל העת לברוח מעצמי, ולהשתקע בעצמי בו בזמן. חוץ מזה ש DNA יוצר אצלי תגובה רגשנית מאוד בגלל עברי המפואר. דם הוא נפש, נפש החיה של החיה תאחז בנו אם נאכל את בשרה נא. ואת הזרע אף אחד לא מבשל לנו לפני שאנחנו מכניסות אותו לעומקי הנשמה שלנו. אחר כך שואלים אותי איך זה שאני מרגישה טל וגתי ודרור בתוך הגוף. הלוואי והייתי מרגישה את האלות כפי שאני מרגישה אותם. לכן מומלץ לנו לקחת רק גבר אחד אחרת נתבלבל, והמספר הקטן בנפש יגדל משניים לכמות החומר החיצוני שהכנסנו לתוכנו. (אתה בכלל ממזר אתה עם המיץ רימונים שלך, והאני רוצה יונתן) אבל אז האדמה נכנסת לתמונה. הרי מי היא אישה אם לא ארץ המכילה את כל הרגבים את כל ההרים. מתפשטת לכל מקום (ובכל מקום) תוך הענווה המתבטאת ביכולת שלה לתת לדברים לבקוע מתוכה מבלי להרוס אותה., צניעותה המתבטאת בכך שמכסה הכל בשטיחות קלה. יונקת את הגשם ומכילה אותו עד בוא הקיץ עבור העצים.
ואני לא מספיקה להשקות את העצים- אתה מבין איזה אבסורד זה? בלתי נסבל פשוט. אבל אז איך מנקים אדמה. באמצעות מים. את זה אפשר לזכור ומהי האש? אם סלר רוצה חמצן, מה רוצה האש? כל שאנו יודעים זה את תכונותיה של האש. אולי אש היא האמצעי של התנועה. קטליזטור אך גם תחילתה של תנועה.
הלוואי והיו מסבירים ומבארים הכל מראש ומבטן מכל מקום אם עזרתי לך אז גם אתה עזור לי.
אתה יונתן אני ליקוש
אני חושבת שדרור לא יעקוב אחרי כל שאלך והוא ישאר במקום ואיני רוצה להשאיר אותו מאחור- פיזית כמובן- נפשית לא קיימת בעיה כזאת אצלנו הכל טוב זאת אומרת תמיד הכל טוב גם בעבר הכל טוב טוב טוב. ומה עוד? שאין דבר לומר מלבד זה וכאן מתחיל מעגל הקסמים שלי במרכז לחקר הקבלה על שם שרגא ברג שאם לא היו מכריחים אותי לחשוב על נתינה כטובה בוודאי הייתי מבינה בעצמי ועושה זאת מבלי היסוס או ספק אבל בסופו של עניין הביאו את עניין הכפלת השמחה למודעותי- והאם באמת הייתי מכפילה שמחה אחרת?
אני מפחדת לגלות לפניך אפילו את זה עוד תשתמש בזה כנגדי אומרת לי איזה בת קול קטנה מבפנים זועפת על כך שהיא קיימת. אני נזכרת בשיעור השני אחרי הכפלת השמחה שאני מנסה בכוח להעלות אותו על זכרון הלב שלי שהוא כבר עייף מאוד. אף אחד לא יכול לפגוע בי חוץ ממני אני בוחרת הכל טוב הכל בחירה שלי ושוכחת וגם נפגעת ואחר כך לאחות ולומר רציתי אני להיפגע מדוע רציתי להיפגע כיון שרציתי לכתוב דבר מה לצייר דבר מה ראה איך זה מטביע העניין הזה . אם אתה לא פוסמודרניסט אתה צריך להמציא את המשמעות לחייך. בגלל זה אי אפשר להסביר לנו כלום אנו חולים במחלת התלות, לכן גם לא נוכל לראות בבהירות צלולה את טעם המים מתוך שקיפותם.
אני זוכרת איך שאמרת לי שפתאום במקום להגיע למקומות מקומות מגיעים אליך בטח כך גם האמצע מגיע אליך.
אני חושבת למה לא יכולה להרגיש ונדורה בתוך הגוף שלי פשוט לצעוד בדרך. נכון? אני חושבת שזה כיון שאני אישה שאני חולקת את גופי עם עוד אנשים שאני צריכה כל העת לברוח מעצמי, ולהשתקע בעצמי בו בזמן. חוץ מזה ש DNA יוצר אצלי תגובה רגשנית מאוד בגלל עברי המפואר. דם הוא נפש, נפש החיה של החיה תאחז בנו אם נאכל את בשרה נא. ואת הזרע אף אחד לא מבשל לנו לפני שאנחנו מכניסות אותו לעומקי הנשמה שלנו. אחר כך שואלים אותי איך זה שאני מרגישה טל וגתי ודרור בתוך הגוף. הלוואי והייתי מרגישה את האלות כפי שאני מרגישה אותם. לכן מומלץ לנו לקחת רק גבר אחד אחרת נתבלבל, והמספר הקטן בנפש יגדל משניים לכמות החומר החיצוני שהכנסנו לתוכנו. (אתה בכלל ממזר אתה עם המיץ רימונים שלך, והאני רוצה יונתן) אבל אז האדמה נכנסת לתמונה. הרי מי היא אישה אם לא ארץ המכילה את כל הרגבים את כל ההרים. מתפשטת לכל מקום (ובכל מקום) תוך הענווה המתבטאת ביכולת שלה לתת לדברים לבקוע מתוכה מבלי להרוס אותה., צניעותה המתבטאת בכך שמכסה הכל בשטיחות קלה. יונקת את הגשם ומכילה אותו עד בוא הקיץ עבור העצים.
ואני לא מספיקה להשקות את העצים- אתה מבין איזה אבסורד זה? בלתי נסבל פשוט. אבל אז איך מנקים אדמה. באמצעות מים. את זה אפשר לזכור ומהי האש? אם סלר רוצה חמצן, מה רוצה האש? כל שאנו יודעים זה את תכונותיה של האש. אולי אש היא האמצעי של התנועה. קטליזטור אך גם תחילתה של תנועה.
הלוואי והיו מסבירים ומבארים הכל מראש ומבטן מכל מקום אם עזרתי לך אז גם אתה עזור לי.
אתה יונתן אני ליקוש
הוספת תגובה לתגובה זו
הרי העכבר יכול היה להיות הרמוניה בין מים לאש גם אם הוא היה בגנה או בואדי ואני הייתי בחדר או ברחוב, וכמו שאמרת - הרצח הוא אכן הנצחה, אחרת, ליקוש, איך נוכל לגעת בזמן?
אתמל אמרתי להלתי שהעתיד ואני מחליקים זה על גבי זה ולא מתערבבים כמעט, כמו ברקוד, פעמים מעדנו והתערבבנו, קורה, אימפרוביזציה.
ולא צדקת, אני יודע שאני כועס, ואני כועס מאד, כי את לא מפסיקה, כי את מפחדת ממני בשל דברים שאני כבר לא, ואני רוצה לתת לך הזדמנות להבין שאני כבר לא.. כן, אני עדין מפחיד, זה בסדר, אבל לא בכך, זה עבר כל כך מזמן, ונפגעתי מזה שלא הבחנת
וחשבת פעם על הבטוי "את האש שלי"? חלמתי שאני אומר זאת להלתי.. אז נכון שמבחינת נשיותה היא אדמה, אבל, כמו בענין הסלר - האש היא המניעה את היסודות, וכן הלתי, וגם... לא סתם היא מזל אריה
הרבה יותר קל כשכל החיים מתעסקים בדברים חיצוניים, בתור גבר אני סומך על האדמה שתכיל הכל, כמו שאני סומך על המחשב שיציג את האותיות, בלי להטריד עצמי בכל האלקטרונים שצריכים לעבר, לשם כך, ממקום למקום, ובמקומות מסימים לא לעבר. ואת רוצה שאני אעזר לך? הכרת פעם זוג שהתחלק בהריון? אנחנו יודעים להתקין קרמיקה באמבטיה ולעשות בלגן שיהיה מה לסדר, לא להציל דבדבנים
אין זה נסיון התחמקות, אני מקוה שאני עוזר לך בעצם ההערכה, שתדעי שלא אשתמש בזה נגדך כי אני לא נגדך, רק נפגעתי זה הכל
לא יודע יותר מזה, רק שאף על פי שיש משמעות, אין תכלית ולכן אין תועלת, לא בזה ולא בזה, והריון רוחני לא חשוב למשהו אלא לשמו, שנאמר:
"ואין תועלת, אין"
אתמל אמרתי להלתי שהעתיד ואני מחליקים זה על גבי זה ולא מתערבבים כמעט, כמו ברקוד, פעמים מעדנו והתערבבנו, קורה, אימפרוביזציה.
ולא צדקת, אני יודע שאני כועס, ואני כועס מאד, כי את לא מפסיקה, כי את מפחדת ממני בשל דברים שאני כבר לא, ואני רוצה לתת לך הזדמנות להבין שאני כבר לא.. כן, אני עדין מפחיד, זה בסדר, אבל לא בכך, זה עבר כל כך מזמן, ונפגעתי מזה שלא הבחנת
וחשבת פעם על הבטוי "את האש שלי"? חלמתי שאני אומר זאת להלתי.. אז נכון שמבחינת נשיותה היא אדמה, אבל, כמו בענין הסלר - האש היא המניעה את היסודות, וכן הלתי, וגם... לא סתם היא מזל אריה
הרבה יותר קל כשכל החיים מתעסקים בדברים חיצוניים, בתור גבר אני סומך על האדמה שתכיל הכל, כמו שאני סומך על המחשב שיציג את האותיות, בלי להטריד עצמי בכל האלקטרונים שצריכים לעבר, לשם כך, ממקום למקום, ובמקומות מסימים לא לעבר. ואת רוצה שאני אעזר לך? הכרת פעם זוג שהתחלק בהריון? אנחנו יודעים להתקין קרמיקה באמבטיה ולעשות בלגן שיהיה מה לסדר, לא להציל דבדבנים
אין זה נסיון התחמקות, אני מקוה שאני עוזר לך בעצם ההערכה, שתדעי שלא אשתמש בזה נגדך כי אני לא נגדך, רק נפגעתי זה הכל
לא יודע יותר מזה, רק שאף על פי שיש משמעות, אין תכלית ולכן אין תועלת, לא בזה ולא בזה, והריון רוחני לא חשוב למשהו אלא לשמו, שנאמר:
"ואין תועלת, אין"
הוספת תגובה לתגובה זו
מה שיש לך זה נטייה לשכוח שגם אם אני מבינה ורואה ומעריכה ואוהבת ויודעת כולי שאין לי ממה לפחד עדיין אפחד. למה? כיוון שהגוף מתכווץ ואת התניות הגוף לוקח זמן מה לשנות, וכי אם לא הייתי יודעת שאני מפחדת מזה שנמצא רק בראשי הייתי כלל מספרת לך על הפחד? ומה אתה חושב? שאני לא מתוסכלת מכך שבראש אני מבינה אך בלב עדיין קשה לי להיפתח? ומה אתה חושב שזה פוגע רק בך? עצוב לי עצוב שנפגעת לא זאת היתה כוונתי. הדיבור הזה נועד כדי להראות לך שפעמים התנועה היא הפוכה והיא מרמת הכתר לרמת השורש ולא להיפך, ולידע אותך שעכשיו נמצאת ההבנה ברמת גרון ומתחילה להתחלק לכיוון הלב בזכות כל זה. מהלב והלאה כבר לא יהיה יותר פחד אולי רק צמרמורת קלה או קפיצה פנימית שקטה שלא תמנע ממני דבר.
אז עזרת לי מאוד, תודה.
הרי לא ביקשתי ממך שתעזור לי להכיל את הדובדבן שהרי את המירב כבר עשית ושתלת אותו באדמה ואולי כאן עלי לתקן את עצמי, אנא המשך לעזור לי, זה מה שרציתי לומר, כי אני מעריכה כל –כך את כל שאתה רואה ומציע לי בקלות כה רבה! ובכל זה רק על עצמי אני כועסת ומבינה עד כמה אני התרחקתי מהמהות האימהית שלי, ואתה אל תגיד לי כי אני לא מאמינה לך כשאתה אומר לי שכל מה שאתה יכול לעשות זה להדביק חרסינות באמבטיה אתה יכול גם לטעת את האש ולא להפסיק להזין אותה בנשימה. להפוך את הרגבים מפעם לפעם ולחייך אל תוך שורשי העצים. שכן הקו הדק שבין אש למים (הדובדבן) הוא לא שלי ולא שלך- אלא הוא פרי טיפוחו של הקשר שבין שנינו. וכשאני אומרת שנינו כמובן שאיני מתכוונת רק אלי ואליך. אמנם אי אפשר לחלוק בהריון אך אפשר למצוא מלפפונים חמוצים איפשהו בשתים עשרה בלילה- אני לא אבקש זאת ממך אלא אם אני אישה שלך. ואולי פה נמצאת הטעות כי מי האישה שלך? האם אתה רוצה אישה? ומי אתה רוצה שהיא תהיה - נו אם הלתך כשמה כן היא, אז כשמה כן היא והיא מזל אריה אז היא בוודאי אוהבת גם להתגרגר ולהתלקק.... :-)
אני רק חולקת אתך כל זאת מתוך ניסיון אמיתי אמיתי לחצות סופסוף את גבול הפחד שבגרון!!
אחר כך יהי מזה כיף.... וואי וואי כי אני אוהבת אותך נורא בכלל! וגם מתגעגעת.. אז אולי נצא לטייל ביחד הסופ"ש הזה בכלל אם בא לך...
שלך ליקוש
אז עזרת לי מאוד, תודה.
הרי לא ביקשתי ממך שתעזור לי להכיל את הדובדבן שהרי את המירב כבר עשית ושתלת אותו באדמה ואולי כאן עלי לתקן את עצמי, אנא המשך לעזור לי, זה מה שרציתי לומר, כי אני מעריכה כל –כך את כל שאתה רואה ומציע לי בקלות כה רבה! ובכל זה רק על עצמי אני כועסת ומבינה עד כמה אני התרחקתי מהמהות האימהית שלי, ואתה אל תגיד לי כי אני לא מאמינה לך כשאתה אומר לי שכל מה שאתה יכול לעשות זה להדביק חרסינות באמבטיה אתה יכול גם לטעת את האש ולא להפסיק להזין אותה בנשימה. להפוך את הרגבים מפעם לפעם ולחייך אל תוך שורשי העצים. שכן הקו הדק שבין אש למים (הדובדבן) הוא לא שלי ולא שלך- אלא הוא פרי טיפוחו של הקשר שבין שנינו. וכשאני אומרת שנינו כמובן שאיני מתכוונת רק אלי ואליך. אמנם אי אפשר לחלוק בהריון אך אפשר למצוא מלפפונים חמוצים איפשהו בשתים עשרה בלילה- אני לא אבקש זאת ממך אלא אם אני אישה שלך. ואולי פה נמצאת הטעות כי מי האישה שלך? האם אתה רוצה אישה? ומי אתה רוצה שהיא תהיה - נו אם הלתך כשמה כן היא, אז כשמה כן היא והיא מזל אריה אז היא בוודאי אוהבת גם להתגרגר ולהתלקק.... :-)
אני רק חולקת אתך כל זאת מתוך ניסיון אמיתי אמיתי לחצות סופסוף את גבול הפחד שבגרון!!
אחר כך יהי מזה כיף.... וואי וואי כי אני אוהבת אותך נורא בכלל! וגם מתגעגעת.. אז אולי נצא לטייל ביחד הסופ"ש הזה בכלל אם בא לך...
שלך ליקוש
הוספת תגובה לתגובה זו
אבל אם תפסיקי לפחד כל כך אפחד שתפחדי שוב, שאבו רג`א בטח לא יגזר עלינו קפון, את מבינה - הבנתך עדין איננה משגת מבחינתי, גם אם בתוך תוכך את מבינה.
ועכשו מה יצא? שהצטדקתי והנה את אומרת "רק על עצמי אני כועסת" את לא שמה לב באמת? נו אז אני שוב מניפולטיבי ובפסטיבל (שאני מצטער שלא הודעתי לך עליו כמה ימים קדם) היו המון דברים יפים שהיית אוהבת דברים פשוטים ונכונים והמון שקט
ומודעות משמעה לא להשתין על האסלה אני חושב או לא לסרב לקפה, משהו נפלא כזה ובכלל כל הזיתים ויצירות וזה ולמשל יומן הירח המגניב זה לא קשור
נכון שאני יודע מעבר להדבקת קרמיקה (לא חרסינות, חרסינות זה הישנים הלבנים האלה, וגם אפשר לקדח בהם). נו... אני מת לכתב דברים כי אני יודע שהלה תקרא את זה אז די.
בקצור - הוסיפי לפחד בינתים, קשה לי להתחבר אליך כי אנחנו כל כך גדולים, אני לא מחפש כיף בינתים רק הבנה, (וזה כולל יצירה)
וטיול נשמע טוב בעצם סופשבוע זה מחר לא?
ועכשו מה יצא? שהצטדקתי והנה את אומרת "רק על עצמי אני כועסת" את לא שמה לב באמת? נו אז אני שוב מניפולטיבי ובפסטיבל (שאני מצטער שלא הודעתי לך עליו כמה ימים קדם) היו המון דברים יפים שהיית אוהבת דברים פשוטים ונכונים והמון שקט
ומודעות משמעה לא להשתין על האסלה אני חושב או לא לסרב לקפה, משהו נפלא כזה ובכלל כל הזיתים ויצירות וזה ולמשל יומן הירח המגניב זה לא קשור
נכון שאני יודע מעבר להדבקת קרמיקה (לא חרסינות, חרסינות זה הישנים הלבנים האלה, וגם אפשר לקדח בהם). נו... אני מת לכתב דברים כי אני יודע שהלה תקרא את זה אז די.
בקצור - הוסיפי לפחד בינתים, קשה לי להתחבר אליך כי אנחנו כל כך גדולים, אני לא מחפש כיף בינתים רק הבנה, (וזה כולל יצירה)
וטיול נשמע טוב בעצם סופשבוע זה מחר לא?
הוספת תגובה לתגובה זו