ולכן בִּרְאוֹתֵנוּ ברבֻּר וארשת
נִמת צוארו נעלמה מעיננו
היין בקסת בָּשַׁל כי עָמַק
חלומו וחלצנו פְּקק קֶסֶת.
בַּחֲמֹק הַבּרבֻּר תַּחַת יָד לִטּוּפֵנוּ
נִכְסף צוַארוֹ לְתאור עגלגל
בנוצת צוַארו הנכסף לתאור
בְּחָמְקוֹ תחת יד האוחזת נוצה
תצלצל במפתן משרדו הניד
של מר ד` תשרי – גרפולוג,
שהֻבך להבחין בכמיהה הנובעת
והֻבךְ עוֹד יוֹתֵר לגלות אִבְחוּנוֹ
ובתוך הכמיהה יש עִקצוץ מרצד
וזורם ממפרק האמה אל כל אצבע,
קצווֹתיו כְּטִפות מצטברות ממלאות
את היכל הכמיהה הפעור לַשָּׁמַיִם
וצמיגי משרדו מלטפים במתינות
נתיבי קמוריה של עיר העורגת
לגשם כאיִל ימתין לטִהור
הקִשון והעיר לא תדע ערגתה
וכיון שאיננה יודעת כותבת
בינתים לומדת לעוף חושבת
על מים ודאי מחֻברת לרוח
דברי הגלים באויר
וּבְחָשְׁבָהּ אֹדֹת מָיִם תחושת התנועה
בין המם אל היוד מציפה את גופה,
בכתב יד מעֻגלת תבחין בנחוח
פרי-גפן בְּעֹמֶק הַדְּיוֹ הַסְּגֻלָּה
נֹכַח נֶסֶךְ עֵטָהּ הִתְגשְּׁמוּ כְמִיהוֹתֵיהָ,
אָז יֻצְפוּ אמירי אשלים צעירים
שֶׁגָּבְהוּ בּתְרֵיסר שְׁנוֹת שִׁפְלוּת הַכִּנֶרֶת
וַתֵשֶּב עלַ רַךְ ענפיהם הַנּעים
וְהִנה זה הערב מגביר את גליה
כמו אהבה! התנועה מציפה אֹתך, טלי,
את עפה בְּלֶטֶף אדווֹת ועלים! - - -
ואופף עוד אחד. הוא יושב לצִדה,
ורושם קליגרפיַת עִטור על גבה
ומתאר קמוריו. המלה – "ללטף"
אך היא לא תנחש, כי ינעם מגעו.
אז נותרו עוד שלֹשה קִמורים: החתול.
הירח. ומה השלשי? כמדריך
שמנה חניכיו וחסר לו אחד –
אל תִּמְחִי קִמּוּרַיִךְ, קוראת נאוה!
כי רק בגללם זה השיר מתנגן,
ומי השרים לך אֹתו לא נדע.
רק הוסיפי יְפוֹת, בת הארץ הזאת,
ומי נגדכן לא ימטיר
נִמת צוארו נעלמה מעיננו
היין בקסת בָּשַׁל כי עָמַק
חלומו וחלצנו פְּקק קֶסֶת.
בַּחֲמֹק הַבּרבֻּר תַּחַת יָד לִטּוּפֵנוּ
נִכְסף צוַארוֹ לְתאור עגלגל
בנוצת צוַארו הנכסף לתאור
בְּחָמְקוֹ תחת יד האוחזת נוצה
תצלצל במפתן משרדו הניד
של מר ד` תשרי – גרפולוג,
שהֻבך להבחין בכמיהה הנובעת
והֻבךְ עוֹד יוֹתֵר לגלות אִבְחוּנוֹ
ובתוך הכמיהה יש עִקצוץ מרצד
וזורם ממפרק האמה אל כל אצבע,
קצווֹתיו כְּטִפות מצטברות ממלאות
את היכל הכמיהה הפעור לַשָּׁמַיִם
וצמיגי משרדו מלטפים במתינות
נתיבי קמוריה של עיר העורגת
לגשם כאיִל ימתין לטִהור
הקִשון והעיר לא תדע ערגתה
וכיון שאיננה יודעת כותבת
בינתים לומדת לעוף חושבת
על מים ודאי מחֻברת לרוח
דברי הגלים באויר
וּבְחָשְׁבָהּ אֹדֹת מָיִם תחושת התנועה
בין המם אל היוד מציפה את גופה,
בכתב יד מעֻגלת תבחין בנחוח
פרי-גפן בְּעֹמֶק הַדְּיוֹ הַסְּגֻלָּה
נֹכַח נֶסֶךְ עֵטָהּ הִתְגשְּׁמוּ כְמִיהוֹתֵיהָ,
אָז יֻצְפוּ אמירי אשלים צעירים
שֶׁגָּבְהוּ בּתְרֵיסר שְׁנוֹת שִׁפְלוּת הַכִּנֶרֶת
וַתֵשֶּב עלַ רַךְ ענפיהם הַנּעים
וְהִנה זה הערב מגביר את גליה
כמו אהבה! התנועה מציפה אֹתך, טלי,
את עפה בְּלֶטֶף אדווֹת ועלים! - - -
ואופף עוד אחד. הוא יושב לצִדה,
ורושם קליגרפיַת עִטור על גבה
ומתאר קמוריו. המלה – "ללטף"
אך היא לא תנחש, כי ינעם מגעו.
אז נותרו עוד שלֹשה קִמורים: החתול.
הירח. ומה השלשי? כמדריך
שמנה חניכיו וחסר לו אחד –
אל תִּמְחִי קִמּוּרַיִךְ, קוראת נאוה!
כי רק בגללם זה השיר מתנגן,
ומי השרים לך אֹתו לא נדע.
רק הוסיפי יְפוֹת, בת הארץ הזאת,
ומי נגדכן לא ימטיר
