יום ראשון, 24 בינואר 2016

שיר / יונתן בן-עמי

סִתְוָנִית זוֹרַחַת בַּחֹשֶׁךְ לְמַגָּע אֶצְבְּעוֹתַיִךְ נוֹטְפוֹת שִׁירָה
וּמָסָךְ מֵאִיר אֶת פָּנָי מְעָצְמַת הַמֶּרְחָק. כְּטִפּוֹת
עַל זְגוּגִית נִטְוִים דִּמּוּיִים בַּכְּאֵב הַמָּתוֹק
שֶׁל חִבּוּר הַסִינַפְּסוֹת
כְּנַפָּח הַבּוֹנֶה מִמַתֶּכֶת אֶת כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ

שֶׁתְחִילַת הַיְּצִירָה שֶׁלִי תִנְבַּע
מֵהִדְהוּד הַדְלָקָת הַמַּפְסֵק הַרָאשִׁי
בְּאוּלָם הַעֲבוֹדָה שֶׁבְּמֹחִי
עַל רִצְפַּת הַבֶּטוֹן הַטְּווּיָה מִנִּתְזֵי דִמּוּיִים
פָּנָיִךְ מוּאֲרִים בְּאוֹר יְרְחִי, מְרַצֵּד
וַתְכַסִי אֶת פָּנָיִךְ מֵעָצְמַת הָאוֹר
בְּעוֹדִי בּוֹנֶה מִתְקָן מֵעֵץ כְּדֵי לְהַשְׁעִין
אֶת שֶׁלֶד הַפֶּסֶל עַל תִּלֵי תַרְבּוּת כְּנַעֲנִית

כִּי עַל קִיר הַאוּלָם, סָמוּךְ לַתִּקְרָה, אַתְּ רוֹאָה
בְּדַקוּת עֲבוֹדַת הַטִּיחַ שִֹיחַת טֶלֶפוֹן שֶׁקִּבֵּל הַטַּיָּח, בְּנוֹגֵעַ לַרֶכֶב,
אֶת אַחֲוָת הַפּוֹעֲלִים
וְהַחֹם
וְרוֹאָה
שְׁאֵרִיוֹת טִיחַ וְדֶבֶק עַל פְּרוֹפִיל הַפִּגּוּם
עִם כָּל מַחְשׂוֹפֵי הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר בּוֹ
וְרוֹאָה אֶת אֲשְׁדוֹת הַרִתּוּךְ הַכִּמְעַט מֻשְׁלָמִים
וּבַהֵם
אֶת הַרַתָּךְ בַּמִפְעָל, עוֹרֵג אֶל בְּנוֹ אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֶּפֶר
וְחוֹלֵם עַל קוֹלָה בַאֲרוּחַת הַפּוֹעֲלִים
וַאֲנִי רוֹאֶה
בְּתוֹךְ עֲבוֹדַת הַטִּיחַ
עִתּוֹן שֶׁנִּדְחַף לְמַלֵּא רֶוַח בֵּין שְׁנֵי בְּלוֹקִים
עֲדַיִן מְחַדֵּשׁ לְעַצְמוֹ אוֹדוֹת תַּהֲלִיךְ הַשָּׁלוֹם וּמְפַרְסֵם קָפֶה

נוֹכְחוּתֵךְ הַסֶּלוֹלָרִית חֲרִישִׁית
כְּעִטּוּר שְׁתִיקַת הַשַּׁחַר
בְּצִיּוּץ הַצִּפֳּרִים
כְּזֶמֶר נִשְׁזָר בַּשֶּׁקֶט כְּיָרֵחַ נֶאֱרָג בִּשְׁבִיסֵי עֲנָנִים כְּיָדִי
הַצּוֹלֶלֶת בִּשְׁחֹר גַּלֵי שַׂעְרֵךְ
כְּגַלֵי הַצְּמַרְמֹרֶת הַנִּמְזָגִים בִּבְשָׂרֵךְ
בְּמוֹרָד גּוּפֵךְ
וְאָנוּ בְתוֹךְ הָאוֹר, מֵעָצְמָת הַמֶּתַח
נְמֵסִים זֶה לְתוֹךְ זֶה