יש לי חבר טוב, סער, והייתי מטייל איתו בארץ, וכשאנחנו יושבים ככה בהר איתן הוא אמר לי: "החיים שלך מאד מעניינים, כל הדרכים, המקומות, הנופים, הנדודים, וגם נקודת המבט המיוחדת שלך על העולם, איך שאתה רואה את הדברים – אתה חייב לכתוב ספר".
אמרתי לו: "סער, אתה צודק. זה באמת לא הגיוני שאני אשמור את כל החוויות האלה לעצמי. וניסיתי לכתוב. וניסיתי כך, וניסיתי אחרת, ולא הצלחתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי. לאט לאט, אחרי הרבה ניסיונות, התחלתי להבין מה הסיבה. הסיבה היא שהספר לא יצא אמין. החיים פשוט מופרכים מדי. וניסיתי לעדן את הדברים כדי שהספר יהיה אמין, אבל כך הם איבדו מעניינם, ולכן לא הצלחתי לכתוב.
בשנת 2008 פנתה אלי אביטל גלוברמן ואמרה שהיא אוספת חומרים לגיליון ראשון של כתב עת חדש, החוטם, וביקשה ממני לכתוב שיר עבור הגיליון. לגיליון היה נושא, והנושא היה נגזרת. זה היה אחרי כמה שנים שלא כתבתי, שמחתי מאד על ההזדמנות לכתוב, ואמרתי לה שאכתוב שיר עבור הגיליון. ישבתי ברכס כרמיה בכרמל וכתבתי את השיר, ושלחתי לה את השיר, ואחרי שבוע בערך היא חזרה אליי ואמרה לי שהשיר לא התאים לגיליון. כתבתי את השיר במיוחד לגיליון והוא לא התקבל לגיליון?! שמחתי מאד הרווחתי שיר!
והנה השיר:
לֵיל תַּמּוּז בְּגִנָּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה. מִסִּבָּה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ, הוּא קָם מִכִּסֵּא הַפְּלַסְטִיק וּמְמוֹלֵל עָלֵה כֹּתֶרֶת מִפִּרְחֵי הַפַּנְדוֹרֵאָה. מִמְּקוֹם עָמְדוֹ, הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁאִישׁ לֹא הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַפְּסַנְתֵּר לְנַגֵּן, וְרוּחַ לֹא מְנִיעָה אֶת עִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹן הָרוּחַ. פְּרוּדוֹת הָאֲוִיר נָעוֹת וּמַחְלִיקוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ לְלֹא כִּוּוּן מֻגְדָּר. וְהִנֵּה מִשְׁתַּחֵל בָּאֲוִיר מַשָּׁב קַל מִן הַקַּל, מֻרְגָּשׁ אַךְ בְּקֹשִׁי בִּשְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ. עִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹן הָרוּחַ זָעִים אַךְ אֵינָם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה. לַיְלָה, הוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, הָרוּחַ גּוֹבֶרֶת.
ומהשיר נוצרה דמות, ומהדמות נוצר סיפור, ומהסיפור נוצר ספר, והשיר הפך להיות הפרולוג של "טובה ורחבה".
מה בספר?
אתם כבר מבינים שבספר תפגשו את יהודה. יהודה מודד מפלסי מי תהום בשירות ההידרולוגי, כלומר הוא מודע גם למה שקורה בתוך הארץ, ולא רק על פניה. הוא אמנם מתייחס לזה בצורה מדעית ומקצועית, כלומר בצורה מאד רציונלית, אבל הוא מרגיש שיש עוד משהו. הוא מרגיש שיש עוד משהו, אבל הוא לא יודע איך לקרוא לזה, הוא לא יודע בדיוק מה זה, ולכן הוא לא יודע בדיוק איך להתייחס לזה. האם נגלה מה זה? או האם נישאר עם התחושה המרגיזה והמרתקת שיש משהו אבל אנחנו לא יודעים איך לקרוא לו? את זה, כמובן, תגלו בעצמכם, וכשתגלו – תספרו גם לי.
למרות שדיברתי עד עכשיו רק על יהודה, "טובה ורחבה" הוא לא הצגת יחיד. בספר תפגשו עוד דמויות ועוד סיפורים.
קישור לספר "טובה ורחבה": http://wideland.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה