כרטיסייה חדשה: מחזירה את הטרם למים

רשומה מהבלוג "תכלס", לשעבר "כנענות ואמנות אחזקת הונדורה" בתפוז
קישור לרשומה המקורית בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=149788

פורסם ב-23 ביוני 2004, 11:39 במדור כללי

כז סיון תשסד

ובכן מה שיפה בסלגן שלבריטה, אגב שיחתנו עם הפוסטמודרניזם, וכאן עלי להזכיר שעוד בתחילת הגותי בענין זה צפיתי שהסנניות תהין הפרסמות, אשר הן משקפות היטב (משלמים להן על זה) ולא מכתיבות, מסבות פסיכולוגיות ידועות. כלומר מה שמאחר לבוא בזמר הפופולרי, משום שעודנו מתחכם, מנסה לחדש, מקדים לבוא בפרסמות, שהן עניניות. ובכן הזמר הפופולרי (וכן עניני תכן שונים כמו עתונאות, פרוזה, "שירת" הליקון וזה) שקוע בדקדנט הפוסטמודרניסטי, בעוד יחידי סגלה מנבאים את סופו (מאיר אריאל, עינה ועוד). ובכן המבהקת והטובה מבין הפרסמות המביאה את סופו היא "מחזירה את הטעם למים". שכן קדם כל ההנחה הראשונית היא שהטעם היה שם מאז ומעולם - כלומר: המשמעות, במבנה הארצי ביותר - לא "תכלית" שהיא ענין פרקטי או דתי, ולא "משמעות", שהיא ענין פילוסופי או פסיכולוגי, אלא פשוט - טעם. והטעם היה שם, אלא שהפוסטמודרניזם נסה למצא בהם במים שקיפות, חסר טעם, זלות, נתנות להחלפה ועד - זהום. וכאן אנו מחזירים להם את הטעם שהפוסטמודרניזם נסה לגזל מהם. ובענין הטעם: מעבר לענין טעם המים אשר הוא מבן מאליו (פרט לפריון, היפי וכן הלאה) טעם המים הוא עדין ומצריך רגישות. קריאה לרגישות כזאת, ועוד בפרסמת שוברת הלך מחשבה שלעצלות וחסר רגישות, עוד יותר טוב משורותי: "אין גבול לרגישות לדקות צבעי השמים ורכות הים בסערו" כי היא מכונת לרגישות בדרך עקיפה המציגה באפן ברור את היתרון האישי לרגיש (הוא אשר ירויח את הפרש הטעמים בין מים למים). ומדוע מים? הן זה ברור: לא רק התורה משולה למים, אלא השפע כלו. אם כן נשאלת השאלה - מי היא המחזירה את הטעם למים. אינני יודע. ואת זאת אברר באחוי הבא עלינו לטובה.

בפאתוס חלוצי אקליד נקוד שיריך
ותתפנק אהובתי בקצות אצבעותי
ובלוג עשיר ימלא לבה
כי בקר ערפלי פוסטרומנטי
מפנק את מורדות הגולן
ואני אוציא אתך מהצנוק הפלוריצנטי
אז יצב יפיכן הכפול
כנגדי, ולו לא אוכל

- רון יורד עם עדרו לנחל זויתן. שערו פרוע. העשב צהב.
- הגדיים רצים אחרי העדר
-כביש 888
-ילדים מטפסים על עץ תות בחד-נס
-נהגים יושבים בתא המטען הפתוח (B10B)
-שער התירת הג`ינג`י
-קר מי הירדן
-ריח העשב הצהב.

נ.ב.
בקראה זאת שאלתני עינה אין נתן להסביר זאת לפוסטמודרניסט. הבעיה כאן היא שהפוסטמודרניזם הוא מחאתי בבסיסו, ולכן לא נבהל מטעוני נגד. ובכן אני אינני יודע, אך נדמה לי כי יטיב לעשות זאת מאיר אריאל בבית הבא (מתוך ההופעה האחרונה בברבי) ואלו המלים:

היא באה לפגישה לובשת שפם
היתה לה עמידה של מפקד קומנדו ים
בקשתי קצת שקט - דברה בקול רם
רציתי לשכח - היא רצתה דם
בקשתי קצת רכות וחמימות גם כי אני קר וקשה
אבל עברנו את פרעה - אני קר וקשה אני -
נעבר גם את זה.

ההדגשה על "אני קר וקשה", כתוספת הערה, ובאינטונציה המיחדת (ממלץ להקשיב) מעבירה יפה את האירוניה ולא משאירה לשומע ברירה אלא לחוש בחמימות ובקיומה. עם זאת, הדובר מתכון גם ברצינות לדבריו, שהרי הוא קר וקשה יותר מכפי שהיה מצפה מעצמו, גם אם באפן כללי הנו רך וחמים.

ד"א - "אני קר / וקשה אני" - תקבלת כיאסטית, כמו "בנות ירושלים צאנה / וראינה בנות ציון", ולא "אני קר וקשה - אני" או "...בנות ירושלים. צאנה וראינה בנות ציון..."

22 תגובות לרשומה ( RSS )

פתיחת כל התגובות

•

:-)

הלתי ו23/06/2004 12:19

למה אתה מתכוון בצינוק הפלורצנטי?

הוספת תגובה לתגובה זו

•

צנוק פלואורימנטי

אני יונתן ו02/07/2004 19:58

לצערנו האינטרנט עודנה כלואה (ברבה) בחדרים המארים בפלוריסנט. בקרוב, עם התרבות המחשבים הנידים, היא תצא לאט לאט אל אור השמש והירח. יש לצין כי האינטרנט, בהיותה רב כוונית, נמצאת כבר בחוץ - מצלמות דיגיטליות וכו, אבל כדי לגשת אליה לרב יש להכלא בחדרים המארים בפלוריסנט, אשר לה הם כעין צנוק

הוספת תגובה לתגובה זו

•

הקור והקושי - תכונות מוחלטות?

gmaayan ו05/08/2004 03:04

או שמא סולמות מוחלטים? או פונקציות מרובות-משתנים שבתום מחקרים מרובים נוכל לשרטט את גבשושיותיהן במישור רב-ממדי? מכל מקום, אין להתמוגג מהריסת הפוסט-מודרניזם את עצמו כי הרוס יהרוס את עצמו כל עוד יהיו אנשים שלא ניתן להסביר להם קושי מהו וקור מהו.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

הו לא

אני יונתן ו15/08/2004 14:11

כמבן שהוא לא יהרס את עצמו, הוא מנון את החשיבה איך הוא יכול לשנות משהו בכלל
שמע
הקר והקשי הנם פונקציות מרובות-משתנים שבתום מחקרים מרובים לא נוכל לשרטט את גבשושיותיהן במישור רב-ממדי.

את תשליל גבשושיותיהן אפשר לחוש בנגיעה עדינה בשיר אגדת דשא. מגע גס מדי יסיט את השיר אל הרומנטיקה והדשא יהיה סנטטי

הקר והקשי הנמצאים בלבו הם מוקד התרחקות ולכן לא נתן לתארם כשלעצמם. אני, לעמתו, קר וקשה, ולכן את הקר ואת הקשי אשר בי, נתן לתאר. אבל זה יכאב

הוספת תגובה לתגובה זו

•

דע מה שתשיב לאפיקורוס

אני יונתן ו20/09/2004 17:48

מסתבר כי כבר פעמים אני משתמש במאירנו בכדי להשיב לאפיקורוס. אפיקורוס הוא מי שאינו מסכים עדין להודות בקיום המשמעות, ומסכת אבות (גם בראי העיניזם) ממליצה לנו לדעת מראש מה להשיב לו, ולא להתקל בגמגום בדיון עצמו. הפעם הראשונה היא בדיון באחוי בין שחרי למאיר אריאל, היא אומרת מפלס הדבש הנגר ירד ואפלו בלי מד דבש ההבדל נכר, והוא עונה "תראי תראי את הפרח הזה" כתשובה, המביאה עד לשיר השירים.
ברשומה הזאת נסיתי לענות באמצעות אינטונציה מתוך שיר.. הדברים חמקמקים. כדי להענות להמלצת רבי אלעזר במלואה אני מרגיש שעלי למצא תשובה חדה יותר שעשויה לחדר את אמונת האפיקורוס כי אין משמעות. רעיונות???

הוספת תגובה לתגובה זו

•

מחשבה ראשונית

ליקושש ו21/09/2004 18:15

עוד אחשוב על כך. אך התגובה הראשונה שעולה בי לדבריך היא, שאמנם רצוי להיות מוכן ולא לגמגם מכיון שהגמגום מוכיח לאפיקורס את אמונתו בחוסר המשמעות, והוא בדרך כלל יתפוס כל מרווח בין מילותיך על מנת למצוא רמז לחוסר המשמעות מכיון שהוא פוחד כל כך מהמשמעות שהוא עלול למצוא אם לא יוכיח זאת לעצמו שוב ושוב (שאין משמעות), שהוא חייב כל הזמן להיות על המשמר, ואם אין ביכולתינו להועיל- בודאי ובודאי שאין עלינו לחזק בתוכו את התפיסה האפיקורסית. אבל מדוע עלינו כלל לנסות לשכנע את האפיקורס במשמעות? האין זה קרב אבוד מראש? לאו טסה אמר בדאו דה צ`ינג כי יש ללמד ללא אומר. ואני חושבת שאין דרך יפה יותר לאמונה ולאהבה לעבור דרך עשייה. בויכוח מעשי, לא יכול לעלות עליך במאום- בויכוח מחשבתי- או מילולי תמיד ינצח- כיון שאין באפשרותו לראות כל דבר אחר, ובכל מילה שלך- מגמגמת או לווא- ימצא הוכחה לחוסר המשמעות הכל כך משמעותי ועקשני שלו. אין זאת בלבד שאינו מכיר את האל- הוא כופר בקיומו, ובעצם הכפירה יש הודאה. זהו המרווח שבין מילותיו, שבו יש באפשרותך להכנס, ולרכך, אך לדעתי אין שום צורך לשכנעו בדבר. רק להתכוון לכך שהכל הכל חסד. כי הגמגום הוא גמגום פנימי, ואנו רוצים להיות שלמים באמונתנו באופן כזה שגם בויכוח מיגע ללא סוף, נהיה שלווים באמונתנו כקודם- ונדע- שלנו אין שום דבר להוכיח- כיון שלנו אין שום דבר להתחבא מפניו.
ואני מחזירה אותך לשיר הנהדר על יפו: "פה יונה הנביא הבריז לאלוהים" וכי אם לא היה "מבריז" לו האם יכול היה לראות וללמוד את כל שלמד. כל אחד עושה את הדרך שלו להארה ויש כאלו שדרך זו לא מתבטאת אצלם באופן ישיר בהווה, אך אין זה אומר שהיא אינה קיימת. כך גם נפתרת בעית העצלות, דרך אגב. שיש שאומרים כי לא משנה מה אדם עושה בעולמינו- אם מאמין הוא בכך או לא- הוא ממלא את יעודו- ויעודו ממלא אותו. וגם מבלי לרצות בכך אדם מתפתח ומתקרב אל ההארה. אנו פעילים כל כך כיון שאנו נשמות צעירות המגלות את היופי ונפעמות, וצועקות אותו לשמיים. הגאולה תבוא בין אם נרצה בכך בין אם לא. זאת אחת הסיבות שהכל הכל חסד. תראה איזה יופי.

- לאו טסה - דאו דה צ`ינג- איז אה מסט (ז"א שחייבים לקוראו)

הוספת תגובה לתגובה זו

•

אוסיף ואומר

ליקושש ו21/09/2004 18:30

והרי הנה מה מאיר עושה באיחוי. בדיוק כך. הויכוח כלל לא מענין אותו אלא הפרח. כך יופיו של הרגע ממיס ומפורר כל דבר. אן זו תשובה המוכנה מראש. חוסר הגמגום נובע מחוסר הספק ןלא מתכנון ראשוני. הרי המופלא נמצא שם כל הזמן ומחכה שנשים ליבנו אליו. זה כל שיש לעשות.

והאפקורס? בשלב זה או אחר יחוש קנאה וערגה לדבר מה ולא ידע מה הוא. יבין את המשמעות של עקשנותו ויתרכך. אז יבוא אליך בשאלות, ותוכל לעזור לו להבחין.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

מטרה

אני יונתן ו21/09/2004 18:46

רבי אלעזר אמר לנו "דע מה שתשיב לאפיקורוס". הוא לא אמר "עליך להחזיר את האפיקורוס בתשובה, ולכן היה מכן לוכוח עמו", נכון?
אינני יודע מה מטרת הידיעה הזאת, אך אני מרגיש שהוא צדק. כמו כן את צודקת בכך שהתשובה צריכה להתרכז במשמעות ולא בחסרונה, הרגשתי בכך ולכן לא סתם שמתי את מאירנו כתשובה לשחרי.
אני זוכר את עצמי במצב כזה אומר - "הנה הגשם, זה הכל, ואולי גם הנתכותו על האספלט. וזהו." אולי, כמו ברב המלצות פרקי אבות, הדיון הזה הוא למען הקורא, לא למען האפיקורוס. כלומר - אני רוצה לדעת מה אשיב לו בשבילי, ולא משום שיש בי ספק. לפעמים אנו נתקלים באנשים שכבר מוכנים לשמע ולהבין, ובאים אלינו כי אנחנו מיצגים את השפע מבחינתם, הם עוד חדשים בתחום, את מבינה, והם מצפים מאתנו לתשובות, הם עוד חושבים שהם אפיקורסים כי משם הם הגיעו, והרגישו שיש משהו, ובאו לשאל, מגיעה להם תשובה סוחפת, לא?
ולא רק בשבילם. אולי דרך העמות היא דרך נכונה להעמיק בהבנה - להכיר עוד פן בדעה, גם אם אין ספק בה. אינני יודע בדיוק למה, אבל אני מרגיש שהוא צדק, ומחפש תשובה לאפיקורוס. אז הצעה אחת מתקבלת בינתים - הספציפיות. הצבעה על הדבר היפה ולא על היפי שבו, תמחיש לאפיקורוס כי היפי נמצא במציאות ולא בדברנו.
עוד רעיונות?

הוספת תגובה לתגובה זו

•

איך אסביר?

ליקושש ו22/09/2004 07:39

אתה יודע יותר טוב ממני להיות ספציפי. וזאת לא מכיון שאני חושבת פחות על התשובה, אלא כיון שאני כנראה חושבת בצורה מאד מופשטת?

מובן שיש צדק בדבריו של רבי אלעזר. מובן שעלינו להיות מוכנים להתמודד עם אותם אנשים. ומובן שזהו נסיון עבור עצמינו ולא למענם- אם כי גם הם נהנים מההטבות שבהתמודדות עמנו.

עדיין אינני מבינה מדוע אתה נשאר חסר אונים מול שאלותיהם ועדיין אינני מבינה מדוע זקוק אתה לתשובת דוגמא כל כך ספיציפית. מדוע אינך יכול ברגע הנתון לראות את התשובה הנכונה. הרי הדבר כל כך פרטני. אפילו אם כמה בני אדם יבואו אליך עם אותה שאלה- הרי תשובתך תהיה שונה מאחד לאחד- כל אחד על-פי שפתו- וכל אחד על פי רמת הבנתו. יהיו כאלו שלא תהיה לך אפשרות כלל להענות להם- כיון שיהיו רחוקים משפתך מדי- או קרובים אליה מדי. וגם זה דבר חיובי. גם השתיקה וחוסר האונים נהדרים כתשובה- ובתנאי שאתה עומד שקט ושליו בתוכם.

יותר מכך, הרי לא תוכל להביא אדם להבנה שאתה עוד לא הגעת אליה. המפגש עם אותם אנשים מסייע לנו לראות עד היכן מגיעה הבנתנו- ועד כמה אנו שלמים אתה בתוך הגוף.
אילו מן ההבנות עדיין אינן צרובות בגופך- אילו מהן מתנדדות עדיין, ולא מצאו את מקומן בחלל הפנימי שלך?
הבנה שהגעת אליה היא הבנה שאתה מיישם אותה בלי משים. ללא צורך בזכרון. כך גם אותה תשובה שאתה מחפש עבור אותו אדם, תהיה חרוטה בך, ופעולותיך ידברו אותה, מרגע שהבנה זו תהיה טבועה בך. הרי אני בטוחה שאין לך כך בעיה לתת ניתוח דעתני של כל אחת מן השאלות הללו. זאת הרי איננה הבעיה. דע מול מי אתה עומד- הרי שהנך עומד מול עצמך. ומי שמודד אותך- אתה המודד את עצמך. ומיהו שעוזר לך למדוד את עצמך- אותו אפיקורס. עליך להשתמש בו לאותו לימוד פנימי. לשאול אותו שאלות על מנת להעמיק את ההבנה שלך. זאת עוד עשייה אפשרית.
ננסה להגדיר אותה באופן הספיציפי שלך.

עליך להראות לו את שיפה, ולא להראות לו את היפי.

הוא שואל אותך שאלה- הראה לו מה עמקה, במקום לענות עליה.

בכך השגת מספר דברים:
1- הזדמנות להעמיק בשאלה הקיימת בתוך עצמך
2- הזדמנות להחמיא לאפיקורס ועל ידי כך לגרום לו להפתח עוד יותר ולהתקרב. הרי תשובה כזו תתן לו תחושה של שותפות גורל- ולא של יריבות.
3- לגרום לאפיקורס להעמיק בשאלה ועל ידי כך למצוא את התשובה בעצמו.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

כן

אני יונתן ו22/09/2004 14:52

התשובות ספציפיות ולכן שונות ולכן אני לא מצפה שנגיע כאן לנסוח קולע וגם אין זאת הכונה. אלא שמטרת הדיון הזה היא אולי לחזק את ההבנות על ידי יציאה מעצמנו אל אותו אפיקורוס
כמו כן עדין לא בטלתי את האפשרות שהתשובה חשובה גם לאפיקורוס.
אינני נשאר חסר אונים מול שאלותיהם, אני חסר אונים מול פחדם - הפחד אוטם את ההקשבה, הם לא שואלים, או שאינם יודעים שהם שואלים, הם מדברים מהר מהר לא להקשיב
אז תודה רבה להמלצה בענין הראית העמק במקום תשובה. אבל איך עושים את זה?
ברור שצריך רגישות ותשומת לב ושלוה וזה אבל זה מספיק?

הוספת תגובה לתגובה זו

•

... ממממ.....

ליקושש ו23/09/2004 08:55

טובסדר.

יש לחשוב על אדם מפוחד. אך לא ברגע פחדו. כיון שאותו אדם בו אנו דנים אינו יודע שהוא מפוחד או ששכח כי הוא מפוחד עד אימה. כשהוא בא הוא אינו יודע שהוא שואל שאלות, כמו שאינו יודע שהוא מפוחד. אם אנו מרגישים כי יש באפשרותנו לעזור לו כנגד הפחד המקפיא הזה, אנו נוקטים בעמדה אחרת בתוכנו. יש להחליף אישיות. משהו בדומה לדמות שבין פסיכולוג ממושקף וחוקר כימיה אמור לצאת מאתנו. אך דמות כזו עם ארשת תמימה וחמימה. לבנה במקצת. מאד חיובית ומתלהבת.

הצד של הפסיכלוג הממושקף, ידע לשאול שאלות שינחו את האפיקורס להביט אל הפחד ולהודות בו. מצידינו הוא יכול להודות בפחד מעכיבישים- זאת פריצת דרך נהדרת! משם נתן להמשיך הלאה. אין לנקוט בשמו של הילד- כיון שזה עלול להבהיל ולהפחיד עוד יותר- ןמאחר וכל אדם כל כך יאהב לדבר על עצמו- הנח לאפיקורס לדבר כשאתה מפלפל את תשובותיו בנימת סקרנות מלווה בשאלה מנחה.

הצד של הכימאי הלבן יוכל לחשב באופן קר ומדויק תהליכים העוברים בתוך האפיקורס, ולהצביע על הדרך הנכונה ביותר להתקדמות. יש ספרים שיוכלו לפתח את הדמות הזו בכך שהם מסבירים על תהליכים כימיים שקורים בגוף כל הזמן בעת שאדם מדבר או עושה כל פעולה אחרת. יש טבלאות מדויקות המסבירות לכמאי הלבן כיצד לנתח את אופן תגובתו. אותו כימאי- גם תהיה לו אפשרות לדבר בשפה שאותו אפיקורס יעריך ויכבד ( אל לנו לשכוח כי הם שונאים שנאת מוות פסיכולוגים, אפילו יותר משהם זונאים מיסטיקאים). יש צורך לדבר בשפה ממוקצעת מאוד. כמעט פלצנית, על מנת להתקבל לעולם האינטלקטואלי של האפיקורס.

הצד הלבן של כל העיניין הוא זה המביט והרואה באפיקורס אדם מאמין בדיוק כמוך, ומסוגל לראות בעיני הרוח, באופן שיחשב בעיני אחרים מיסטי לחלוטין, את כל תמונת הפנים של אותו אדם, וימצא את הדרך הנקייה לחדור לליבו.

זה היה ניתוח מהיר של רגישות ושלווה ותשומת לב. אבל לפעמים גם דברים כאלה עוזרים להבין-
כל כך קשה לי להסביר. יש כלים מעוררי יראה למיניהם שיכולים לעזור. שירה, אינטלקט. לי יש את האיצ`ינג ואת הטארוט, שמשום מה גם אלו שמזלזלים בכלים האלה הכי הרבה , עדיין מקשיבים בצמאון למה שיש לי להגיד בנוכחות אותם כלים.

מה שנותן לי את הרעיון הבא! מדוע הם חשים שיש להם צורך להקשיב לקלפים (אם זו הייתי אני לבד שמדברת לא בטוח שהיו נותנים לי את אותה מידה של קשב רציני) כיון שגם הטארוט והאיצ`ינג מעוררים אצליהם סוג של פחד הדומה מאוד לפחד שהם חווים כאשר הם נתקלים במופלא שבעולם.

אולי על ידי כך שאני מעוררת אצליהם את הפחד- ומסוגלת לסקרן אותם לחקור בתוכו דרך הכלי ה"מסתורי" והבלתי נתפס" הזה, הם מוכנים להפתח לעוד פחדים שיש בליבם. על אחת כמה כמה כשאני אומרת משהו שיש בו צדק- ושמבחינתם- לא היתה לי שום אפשרות לדעת אותו.

זה קצת כמו לצאת למלחמת התשה , אם ממשיכים בכיוון הזה. על ידי יצירת פחד- ושוב קפאון- אבל בהווה, ולא רק באופן התיאורטי והעמוק- אנו יכולים ללהצביע על דברים נוספים- ובכך לחדור את קליפת האפיקורס. (איזה יופי שזה נראה כמו קליפת האקליפטוס- פתאום ריח כזה הציף את אפי...ממממ...)

עוד דבר שנותנים לי כלים אלו- הוא דגדוג של צרכיהם וסקרנותם. מן הסתם המון קשור לאיך שסמלים אלו נראים בעיניהם (אבל אפילו אבא שלי- בא להתייעץ אתי ועם הטארוט כשהוא לגמרי חסר אונים...) כלים שיכולים להראות להם את ה"עתיד"... וזה מעניין אותם מאוד.

עוד- אלו כלים שיכולים לבחון את מידת האמיתות או השקר שבמה שאנשים קוראים המופלא- וכשקריאה היא מוצלחת יש בכך משום הוכחה לכך שהמופלא קיים וכי יש עוד ידע צבור היכן שהוא שלהם אין אפשרות להגיע אליו.

אני לא יודעת... אני מרגישה שאני מדברת הרבה מדי. זכור את עצמך את עברך, ראה איך חדר כל זה אליך, ומי עזר לך לקבל כל זאת. ראה כיצד נפתחת אתה- ותדע כיצד תוכל לעזור לאחרים. הדיבור על כך הוא בעייתי מכיון שלעולם לא אוכל להראות לך דרך הבלוג איך דבר כזה נעשה. אני כופרת באמונתי שציינתי בפניך, למד ללא אומר, מתוך רצון עז להיענות לך, אך חושבתני כי אין זו הדרך.

נשיקות וחיבוק.
ליקוש

נ.ב.
יש אפיקורסים חסרי תקנה- כיון שכל דבר אחר יפחית מכבודם ואין להם שום אינטרס אלא בכבוד. ויש פעמים שלא תוכל לתת מענה. ואי נתינת מענה איננה גמגום. יש גם צורך לקבל כל זאת.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

"נתן לזה הזדמנות"

אני יונתן ו23/09/2004 11:10

בענין נתוח הרגישות, השלוה ותשומת הלב: הנתוח עזר לי מאד. ידעתי את הדברים הללו אך הצגת אתם בצורה ברורה. תודה. נשאלת השאלה - איך משיגים מימנות בכלים האלה? (וזאת מבלי להתנסות במיסיונריות) אה. עניתי לעצמי. תודה.
בענין הכלים (קלפים וכד`), יש לי פתוח לרעיון, שנובע מהבחנה בתהליך שעוברים אפיקורסים (חלקם), ושעברתי בעצמי תהליך דומה לו:
למה אנחנו חושבים שצריך להתגבר על הפחד מהמשמעות ואז להסכים לגלותה?
אפשרי תתהליך הפוך: האפיקורוס ירכש בטחון דוקא באפיקורסיותו, נעודד אותו לכך, וכשיהיה בטוח בה לגמרי נסביר לו איך עובדים הכלים, והדבר מתבסס על מה שאמרת לי מזמן - שאנו מבינים את מה שאנו רוצים להבין.
הכלים הם למעשה מראה. ככל שהמראה רחוקה יותר (חסרת משמעות יותר, הנה מדברים בשפתם) היא רחוקה יותר ממה שאנו רוצים להבין ולכן משקפת תמונה זכה יותר שלהוה, ולכן נתן לקבל בה פרספקטיבה אדות העתיד..
בזמן האחרון בקרב האפיקורסים מתפשט הרעיון "נתן לזה הזדמנות" כלומר הם תופסים עצמם כחוקרים אתנתרופולוגיים, שמצטרפים לכתות סודיות רק בשביל לראות מבפנים איך זה עובד. הבטחון שהתדמית הזאת נותנת להם מאפשר להם להפתח.
הם לא חושבים מה המטרה. מבחינתם זוהי סקרנות. אבל כמו בכל סבה, היא נראית כמספקת תשובה, אבל השאלה נשארת - אז אם זאת סקרנות, למה אתה מתענין דוקא בקבלה?
לא נשאל את האפיקורוס שאלה זו. נניח לו להתענין

הוספת תגובה לתגובה זו

•

זה בסדר

אני יונתן ו23/09/2004 11:14

אני לא מתוכח על "אם זאת הדרך", פשוט כי זה לא נושא הדיון, בכונה הכתרתי את הדיון ב"דע מה שתשיב לאפיקורוס"
לא - האם כדאי להשיב לאפיקורוס,
למה כדאי לדעת מה להשיב לאפיקורוס,
מה נחשב תשובה לאפיקורוס
אנו חלוקים בענין וזה בסדר, לא, זה טוב ומפרה, באמת!
פשוט אני מתמקד בענין ההמלצה, ולא מסביב

הוספת תגובה לתגובה זו

•

כשאת מודדת דדת דדת

ליקושש ו23/09/2004 09:06

איך להעמיק בשאלה? ובכן, אתה יודע להעמיק עד אין ערוך. והשאלה שהוא שואל בוודאי רלוונטית גם עבורך (בדיוק באותה מדה). דבר על עצמך, ועל העומק אליו מגיעה השאלה בתוכך. מדוד עצמך בשידור חי למולו. הפגן פתיחות. כנות פנימית.

הוא ירצה לחקותך.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

עכשו הכל ברור

אני יונתן ו23/09/2004 11:18

וזה גם מה שעניתי לעצמי בענין המימנות - הם כל הזמן באים ושואלים, כנראה אני הצהרתי "טוב לפקח לפתע עינים מאה שהיו בגופך עצומות", רמונים, בעות, ארח חיים, חיוך..
ובד"כ אני מתחמק מתשובות
אז רוח משלש יהיה אם אתאמן עליהם בתשובה הזאת, שהיא בעצם שאלה, כמו יהודי טוב..
משלש כי גם זה יחסך לי אנרגיה מההתחמקיות, גם יעזר לי לרכש מימנות ולהעמקה בענין הספציפי, וגם להם בטח יהיה יותר כיף..
"אתאמן" - טוב, ברור למה בחרתי בשרש זה

הוספת תגובה לתגובה זו

•

ה ב ה ר ה

אני יונתן ו28/09/2004 11:12

המנוח אפיקורוס בשרשור זהז הוא יחסי לאמרה "דע מה שתשיב לאפיקורוס", בהקשרה התרבותי הנוכחי. אין הכונה לאפיקורוס הפילוסוף המקורי או אדם המחזיק בעקרי תורתו, אשר את חלקם אני מקבל ומעריך מאד.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

תוצאת חפוש תמים בגוגלנו

אני יונתן ו22/09/2004 15:12

אני זוכר לפני מספר שנים, כאשר פניתי בצמאוני הרב לברז המים הנמצא במטבח אשר בביתי. מילאתי את כוסי השקופה במים צלולים ולגמתי לגימה ארוכה. צמאוני אכן תם, אך טעמו הקלוש של כלור השתרבב אל בלוטות הטעם הרגישות שלי. באותו היום הבנתי שאין טעם לדחות את הקץ ועברתי לשתיית מים מינרלים באופן קבוע.

מים מינרליים אמורים להיות טעימים יותר, נקיים יותר ויקרים הרבה יותר. אין ספק לגבי שתי ההערות האחרונות אך בניגוד לרבים אחרים אני מעולם לא הבחנתי בטעם במים. עצם הצלילות של המים, לדעתי האישית, היא בהיותם חסרי טעם לחלוטין. עצם הסיסמה "מחזירה למים את הטעם" פוגעת לדעתי בשורש קיומם של מים כמים. באותה מידה יכלו למכור לנו מיץ!
אך על היגיינה אין להתפשר, ועל כן יש להתפשר בנושא הטעם. וכעת יש להתייחס לדילמה הגדולה - אילו מים לקנות?
ישנן 3 חברות מים גדולות שאני מכיר (ואם ישנן חברות נוספות, אני בטוח שהן יסלחו לי על חוסר התייחסות בבלוג זה), מי עדן, נביעות ועין גדי.

אתחיל דווקא מן האחרונה שבהן - עין גדי. לא מזמן ערכתי טיול באיזור עין גדי וראיתי מספר אנשים הולכים יחפים בתוך אותו נחל. רגליהם אמנם היו נקיות, אך אינני יודע אילו עוד אנשים הלכו בנחל זה. אני בטוח שלא אטעה אם ארשום שוודאי לחלקם היו אקזמות או פצעים כאלו ואחרים ברגליהם, ואתם רגליים הן אלו שדורכות בתוך הנחל שממנו לוקחים את המים לבקבוקי "עין גדי". רדע אחד אינני מאמין שבבקבוקי עין גדי אמצא משהו מלבד מים טהורים ונקיים, ואני בטוח שהמים עוברים תהליך ניקוי מסוג כלשהו. אך עם זאת אותה תמונה של רגליים מלוכלכות או פצועות הדורכות במים אותם אני שותה מסרבת לצאת מראשי. אי לכך פסלתי מראש את בקבוקי עין גדי ונשארתי בהתלבטות לגבי שתי החברות הנותרות.

מאחר ובדרך אינטואיטיבית לא הצלחתי להחליט באיזו חברה אבחר, התחלתי לחשוב על קריטריונים שעל פיהם אוכל לבחור את החברה הטובה ביותר. הראשון מביניהם היה טעם. אך לצערי, בשני המקרים הטעם לא מצא חן בעיני, ונותרתי עם הבעיה של אי יכולת העדפת האחד על האחר. הקריטריון השני היה מחיר, אך שוב בשל התחרות שיש בארץ המחיר של הבקבוקים היה זהה (לפחות באותה חנות בה אני מבצע את קניותיי). ושוב נותרתי ללא אמצעי בחירה. אני חייב להודות שבשלב זה עמדתי להתייאש ולקנות מדי פעם את האחד ומדי פעם את האחר.

את בעייתי זו פתר לא אחר מאשר אחי. אותו ילד מפונק הנוטה להציק לי באופן שאינו מתאים ליחסי אחים אידיאלים, אך מתאים ליחסי אחים כפי שהם בד"כ בישראל, לקח באחד הימים את בקבוק הנביעות שעמד על שולחני חצי ריק, ובלחיצה חזקה על צדדיו עיוות את צורתו עד לבלי הכר. באותו הרגע הבנתי את הפתרון כאילו נורה נדלקה מעל ראשי. בקבוק נביעות, כאשר לחצתי אותו מעט יותר חזק מאשר בד"כ, איבד את צורתו. לעומתו בקבוק מי עדן שמר על צורתו כנגד לחץ שהיה גדול אף הרבה יותר

הוספת תגובה לתגובה זו

•

גם הטעם שלשהם יותר מתוק

ליקושש ו22/09/2004 19:37

והבקבוק החדש הרבה יותר יפה. השמפניה של הטבע.

הוספת תגובה לתגובה זו

•

של איזה?

אני יונתן ו23/09/2004 10:51

אני ממש אוהב נביעות,
בחרבה הייתי שותה ארגז 24 בקבקי חצי"ל בטמפ` חצי מעלה בלילה..
עינה אמרה "אני נביאה עם עין"
אבל יתכן שאמרה "אני נביעה עם עי`ן"

הוספת תגובה לתגובה זו

מי עדן כמובן
ל_ת