עוד נבוא בית היין שנית
וראינוך צעירה מכלנו
בת שוקים, עדויה, שננית
כי מראיך מראה האלמות
כי שחקנו בך שחוק נערים
עד עלינו קפצה זקנת מות
ועליך קפצו נעורים
והערב, שבע רוח ורהב,
ילהט על שוקים וגדרות
והיין יאיר כהלהב
החוגג את חלוף הדורות
ובעצבות לא נשקע כי אין טעם
ודממנו תוהים ולחוצים
וסביב כאי אז כאי פעם
ילהגו השליות הלצים
(סוף שיר ט` במחזור "שירים על רעות הרוח", עיר היונה, נתן אלתרמן)
השיר מדבר על הפאב כמעבדה ליצירת העברית. הוא מנבא את התחדשות העברית, בקרב הלצים. הלצים יש להזכיר אינם פרחחים קלים אלא ערסים כבדים (לעיון - משלי, תהלים). ובכן הוא מפקיד בידם את צעירותה ויפיה שלעברית, בחלוף הדורות. בטור האחרון לשון בקשה - "ילהגו", כמעט "להגו-נא". ובכן מה הרפרנט הנבואי?
השיר נכתב בראשית התגבשות הגשה הפוסטמודרניסטית, ואלתרמן תוך לעג גדול נבא את סופה, כששומרי הגחלת אינם אלא הערסים. לפני שנים אחדות הגיעה התפיסה הנ"ל לשלב הדקדנט שלה, בו היא התחילה להתכון כלפי עצמה ולהתמחזר. בהדרגה בשנים האחרונות החלו התשובות מן הצד השני לנבואה הזאת. זאת ולא אחרת הסבה לכך שאני אומרים "שהחינו והקימנו והגיענו לזמן הזה" - זה הזמן שאליו התכונה כל ההסטוריה. מאלפת ביותר תשובה שהופיעה לאחרונה, בכך שהיא מדברת באותה תמונה. החזיון הוא אלמנט חשוב בנבואה, מכיון שנבואה בנגוד להגות תמיד אחוזה במציאות, ותמיד מתכונת להמחשה. והתשובה היא "אגם הברברים" ל"שוטי הנבואה".
בשיר מתאר מועדון, הוא המקביל ל"בית היין", ובו "הטועים והטועות" הם המקבילים ללצים. לא מתאר היפי בחיי המועדון אלא להיפך, מדגש כי המבלים בו הם טועים וטועות. מדוע אם כן הפזמן הוא "כנס לראש"? מדוע הטעות הזאת יוצרת משיכה ולא דחיה? התשובה מתחילה בעבוד השיר. השיר מעבד כשיר רקודים מהעדכניים ביותר. העבוד מצביע על כך שהוי המועדונים אכן שמר על הגחלת, שהרי מנו צומחת היצירה. הנבואה הגשמה למעשה רק אם אותה יצירה מכילה תכן. את התכן נתן למצא בשאר שירי האלבם.
לא לשוא קראו שמם שוטי הנבואה, גם אם לקח זמן אלבם אחד להתפתחות נבואתם. והיכן דורות?
ערב חרף שבע רוח ורהב
ערב חרף לוהט על גדרות
מסתורי ואדמון כהלהב
הלוחך את שולי הקדרות
ערב חרף גשום ופרוע
על העיר עננים שטים
יריעות השוקים אומרות רוח
השליות יין חם שותים
המלה רחובית מרגשת
אהבנוך אולי לא לחנם
אהבנוך בשל שוק ובשל גשם
ובשל שיח שליות על יינם
המלה רחובית ורוגשת
בעולם האחר כבזה
הזרקי נא עלינו כגשר
התקמרי כצביה של ברזל
בלשונם הכושלה על קבים
מדברים השליות הלצים
בלשונם הכושלה על קבים
שהגיע לכאן בין ערבים
מדורות רבנים ומליצים
העברית, העברית, אן הגעת?
יין חם מתבשל בקדרות
הה, שפתי העומסה המיגעת
ערב חרף לוהט על גדרות
העלמה הנוגסה שזיף אדם
חזקה בשניה ממך
בעברה באולם גבהת מתן
נכלמים ישנותך ומומך
נכלמה ישנותך המגפת
כי בדידות לך וכבד הראש
אך שפעת נעורים את מקפת
ואפילו היין תירוש
לא אהיה בין רבי שליטיך
לא אתי כרעה אוליכך
רק אהיה נא אחד שוליותיך
שטרחו כפרת חיוכך
ולכן לכבוד ערב ורוח
ולכבוד עננים אפלים
אזכירך בשירי רעות רוח
אזכירך בשירי הבלים
(זאת תחילת השיר)
מה זאת אומרת מחפשים? מרגישים שיש עוד משהו.
וזה לא הכל. לא די בכך שהנבואה התגשמה. היא מכילה "חדוש אוטומטי": וסביב כאי אז כאי פעם, ילהגו השליות הלצים
הים יחליף הלילה את אטיות נשימותיך בשנתך
והבלו יקיפני בחמך כאלו ישנתי בתוכך
אדוות באור ירח מזכירות את הדקיקות בשערות גופך
הרוטטות ברגע
מצחך השלו מכסה את כל חכמתך במעמקים
אליהם פחדתי לצלל
וכעת אינני מבין את המרחק
-מטפונה בורי בחרף ליד מיצר
-חיפה ראתה רבים מרגעי המרגשים
-נשיקותיה
-חסונה נאבק עם ברג בשל אמריקאיותו ומדבר על חפשה בקבוץ שמיר
-הגר התרככה
-שיחה עם שלשה דוסים ברכבת
-אכל תימני ישראלי ב"כמון" פרדס-חנה ותמונה שם
-עמק הכאב
-עדין לא מאמינים אבל מריחים את סוף הקיץ
-דגון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה