אני מאֹהב בהילה שריר! (קרמבו יחֻלק לקנאים)
כח אב תשסד
עיד אל-פִלטר
במלא רבבת קלומטרי נדודים נפלאים לכלי רכבנו אנו חוגגים את "עיד אלפלטר", בו נוסכים שמנים לכושר, הוא אל המכונאות, ומקריבים את הפלטרים הרלונטיים, להודיה על אמינות הכלי, ולבקשה כי ישמשנו בתבונה ליצירת היפות בסיטואציות ארצנו.
על מנת לבצע את טקס עיד אלפלטר, ראשית יש להגיע למקום הטקס. בדרך יש לשמע את שיר החג: "המגדים אשר בטנא אין יפים מאלה וימים אשר כאלה הם כלם בזמר הזה". המקום יהיה מקום קדוש. איך יודעים שמקום הוא קדוש? מרגישים. בירח מלא המקום יהיה פסגה (כפה טופוגרפית). המקום סמוך לדרך - אין לנסע במיחד לצרך הטקס אלא סטיה שולית. את השמנים הישנים יש לנקז לתוך כלי. יש להסיר את הפלטרים הישנים. אם הירח בהתרוקנות, יש לברך את הברכה הבאה בעת זליגת השמן הישן (שאורכת לפחות חצי שעה):
שמן זה אשר נשא ביפי נדודנו יעיד בפניך כושר כי לא חטאנו בהסתמכות על הכלי בדרכנו, ומעמס היפי השחיר. ועם ברכתו שלוחה בקשתנו כי נוסיף לדעת לנתב את כלינו ליפי, וכי האמינות תמיד חסד. תודה על היפי הרב שיצרנו בכליך. תודה שהועילו בנשיאת היפי. אנא תן תקלות ברכבנו ויעידו בפניך עוד כי לא נחטא בהסתמכות על כלינו בדרכנו
(אפשר לנסח את זה יותר טוב, אבל על הברכה להכיל את כל האלמנטים הללו)
לאחר זליגת השמן יש לסגר את הפקקים ולהרכיב את הפלטרים החדשים, ולנסך את השמנים החדשים. אם הירח בהתמלאות יש לברך את הברכה הבאה בעת נסיכת השמנים:
ברוך אתה כושר כי כזך שמניך כן ישפע יפי נדודינו. נודה לך בנסך על יפי נדודינו שיצרנו בכליך. אנא תן תקלות ברכבנו, שנדע לא לחטא בהסתמכות על כלינו בדרכנו, שנדע בתבונה לנתב כלינו ליפי, כי אמינות כלינו רק בחסדך היא
(כנ"ל לגבי הנסוח, אם יתגבש נסוח טוב יותר אפרסמנו כהערה, חשובים כל האלמנטים מהם בנויה הברכה).
אם הירח מלא יש לברך את הברכה הבאה לאחר נסך השמנים:
מנוענו סחרחר משיאים. בכל רגע צילינדר אחד מתפוצץ ופועם כלבנו פועם כמקצב צעדנו, כל צעד בדרך הוא שיא תכליתה הנכסף והגענו ללב הגשמת הברכה, אנא תן ברכבנו, כושר, תקלות, ונדע בלי ללכת בטל, פעם צעד לא בטוח פעם צעד כן
לאחר מלוי השמנים והרכבת הפלטרים, יש לשרף את השמן הישן שנקז (אלא אם יש לו שמוש אחר, שהוא עדיף כמבן). אין להקים מדורה חדשה לצרך הענין, אלא להשתמש בשרידי מדורה קימת, או לפחות להכין תה או כנאפה או משהו על המדורה, או נניח אם ממש קר אז מתחממים וזה.
הערות:
עיד אל-פלטר אינו מהוה תחליף לטפול עשרת אלפים, יש לבדק את הברקסים במוס"ך מרשה.
כושר אתי! בזמן כתבי את הטיוטה לרשומה הזאת הייתי אמור לנסע מהר אחד בין ירכא לגתה לכנרת. לא רציתי לנסע (זה מאד נדיר שאני קובע תכניות ומתחרט) אבל אינני מבריזן ולכן סדרתי והנעתי כדי לנסע, וכושר נתן בונדורתי תקלה נהדרת: מחליף האורות נשרף, ולכן לא נתן היה לנסע בלילה...
תני למחשבותיך ללטף את כל גופך. מסחררת מן הרגע יאצרו עיניך את שלות הים המרצד. אז ריח שקיעה יצית בזרועותיך את חבוק הרגע בהבזק מצלמתך. כי את כל יפיך אצרתי בקנכיה שנשברה מזמן ולכן לעולם לא אוכל לדלותו
-מסירות אמי
-הגות מיקי וישומה
-תה חם באהל עבדאללה
-גמלים רועים בשדות אחוזם
-בקעת בית נטופה (מהררית)
-אהבתי שנעורה
-הדיון על צמח בר בפורום נתוח ופרשנות שירה
-נבואה (למשל, שוטי)
-עננים אפרים ומשבים קרירים בסוף אב
-שקיעה בהירה מעל נחל בית העמק
-פטל בבניאס
-לגלות רבוע ניר טואלט ועליו כתוב בקטן מאד "מתי יהיו רמונים ואבוקדו"
-שכחתי לברך "שהחינו" כי הרמון היה חמוץ
-גם סוברו סטישן 89 כסוף טוב כרכב שפוצים
16 תגובות
ברוך אתה ה` אלוהים שהחיינו והיגיענו וקיימנו לזמן הזה. אמן.
עיניך פקוחות. והלב מתחיל להראות סימני פריצות אמיתית. אני שמחה מאוד בשבילך ובשביל שאתה יודע להגיד את היופי שבכל מה שיש כל כך יפה. זהו תהליך אינסופי של התפתחות. איני מגיבה כיון שאין שאלות ואין תוספות. רק חיוך ואהבה.
עיניך פקוחות. והלב מתחיל להראות סימני פריצות אמיתית. אני שמחה מאוד בשבילך ובשביל שאתה יודע להגיד את היופי שבכל מה שיש כל כך יפה. זהו תהליך אינסופי של התפתחות. איני מגיבה כיון שאין שאלות ואין תוספות. רק חיוך ואהבה.
הוספת תגובה להודעה
ולעניננו:
המניאק אומר:
על קבים אליך שירי מדדים
הה! יפה עד בושה את!
לבוש לתפארת אצא מדעתי
אל אורך הבוקע בשער!
כי חומה לי חגיך בקצות משעולי
כי אימה לי שמשך הקבועה לבלי שקֹע
כי אני מתחנן שתהיי שלי
רק למען אוכל אותך לשכח
וכן הלאה.
הוא אומר לבוש לתפארת (לא בתפארת) כלומר לכוון התפארת. לאחר מכן הוא מבצע את הסחת הדעת בכוון ההפוך: לא מסיח את הדעת אשר בינו לבין... (?) אלא יוצא ממנה בעצמו. כשהוא יוצא, כצפוי, הוא נחשף לאורה הבוקע, זה ברור, אבל מה הוא השער?
כל הסמלים הללו טעוני הסבר, ולך המבנה נהיר יותר.
מבחינה משפטית עלי להוסיף: "מבלי לגרע", כלומר כל פרשנות שתנתן כאן לשיר אינה באה על חשבון פרושיו כשיר אהבה, שיר ארספואטי וכן הלאה. עם זאת, הגריעה עצמה היא מיסודות תהליך הבריאה, לכן זה מבלבל מאד
המניאק אומר:
על קבים אליך שירי מדדים
הה! יפה עד בושה את!
לבוש לתפארת אצא מדעתי
אל אורך הבוקע בשער!
כי חומה לי חגיך בקצות משעולי
כי אימה לי שמשך הקבועה לבלי שקֹע
כי אני מתחנן שתהיי שלי
רק למען אוכל אותך לשכח
וכן הלאה.
הוא אומר לבוש לתפארת (לא בתפארת) כלומר לכוון התפארת. לאחר מכן הוא מבצע את הסחת הדעת בכוון ההפוך: לא מסיח את הדעת אשר בינו לבין... (?) אלא יוצא ממנה בעצמו. כשהוא יוצא, כצפוי, הוא נחשף לאורה הבוקע, זה ברור, אבל מה הוא השער?
כל הסמלים הללו טעוני הסבר, ולך המבנה נהיר יותר.
מבחינה משפטית עלי להוסיף: "מבלי לגרע", כלומר כל פרשנות שתנתן כאן לשיר אינה באה על חשבון פרושיו כשיר אהבה, שיר ארספואטי וכן הלאה. עם זאת, הגריעה עצמה היא מיסודות תהליך הבריאה, לכן זה מבלבל מאד
הוספת תגובה להודעה
הוספת תגובה להודעה
וואי וואי זו משימה קשה. אני גם אחשוב עליה הלאה. בינתיים אני חולקת אתך מה שעלה לי בראש מרגע שהסבת את תשוממת ליבי לבית זה בשיר. איני בטוחה במאת האחוזים שמה שאני אומרת זה נכון (אבל לעולם לא אוכל להיות בטוחה גם ככה) נאמר כי בעלייה בעץ החיים ממלכות (עולם החומר) לכתר (עולם האינסוף) המקום בו הגוף פושט מלבושיו ומתכסה במלבושי אור, (במקום בשר ודם זאת אומרת..) הוא ספירת תפארת. זהו השער מזעיר אנפין ומעלה. תפארת בגוף האדם מתייחסת לבטן העליונה, המקום שהסינים קוראים "מקלעת השמש". עיניין האור והסינוור חוזר ולכן מחזק את האסוסיאציה שעלתה בי. אוי ואבוי לירושלים שבתוכי (הרי זה אותו המקום).
תמיד יש סוג של היסוס בשער (במעברים העומק הוא הגדול ביותר).
מה הגר אמרה שאני מגיבה? את זה כבר לא הבנתי.
!חיוך! !חיבוק!
תמיד יש סוג של היסוס בשער (במעברים העומק הוא הגדול ביותר).
מה הגר אמרה שאני מגיבה? את זה כבר לא הבנתי.
!חיוך! !חיבוק!
הוספת תגובה להודעה
מתוך שהוא פושט את מלבושו- את עורו- הוא מבין את מלבושו- ופתע מתגעגע לגילוי האור שבחומר:
כיולדה אפעה
אשם אשאף יחד
(ישעהיו מב, יד)
הגשמת עבורי גוף
להכיל אהבתך המכווצת:
מח עשוי חבלי טבור מקופלים.
בגעגועי אני פושטת עור שלך מגרצי
בפרק עיני, חוטפת שאיפה, באחת - -
מחוץ לאצבעות רגליי
היכן שהגלם מצוי, שוב
מדגדגות שאריות הבשר מדאגה
ואני חייבת לחזור ולשיר.
מדוע? כיון שהישנו מובע דרך זה שאיננו- וההיפך- (דאו דה צ`ינג, לאו טסה פרק ראשון- שר את זה יפה מאד) רישום טוב הוא רישום שבו האומן מבטא כיצד הרקע של האובייקט הוא היוצר את האובייקט- את צורתו ואת האור הנגלה בתוכו. במעבר, בשער, אין יש ואין אין, זאת אומרת שההגדרות מתערפלות, כמו קנבס שצבוע כולו אפור אחיד. אינך אור ואינך בשר, אך מתוך שאתה ערום אתה מבין את הלבוש. רק בשער יש אפשרות הבנה של שניהם בבת אחת. מרגע שעברת את המפתן אתה ישות מסוג מסוים עם מלבוש מסוים ואתה שוכח כמעט לגמרי את התובנות של המעבר. המעבר הוא גן עדן מסוג אחד- אך גם גיהנום. כף הקלע (אני לא בטוחה שבאמת כך כותבים את זה) גם היא שער בעצם. מכאן אומר המניאק:
כי אני מתחנן שתהיי שלי
רק למען אוכל אותך לשכח
כיולדה אפעה
אשם אשאף יחד
(ישעהיו מב, יד)
הגשמת עבורי גוף
להכיל אהבתך המכווצת:
מח עשוי חבלי טבור מקופלים.
בגעגועי אני פושטת עור שלך מגרצי
בפרק עיני, חוטפת שאיפה, באחת - -
מחוץ לאצבעות רגליי
היכן שהגלם מצוי, שוב
מדגדגות שאריות הבשר מדאגה
ואני חייבת לחזור ולשיר.
מדוע? כיון שהישנו מובע דרך זה שאיננו- וההיפך- (דאו דה צ`ינג, לאו טסה פרק ראשון- שר את זה יפה מאד) רישום טוב הוא רישום שבו האומן מבטא כיצד הרקע של האובייקט הוא היוצר את האובייקט- את צורתו ואת האור הנגלה בתוכו. במעבר, בשער, אין יש ואין אין, זאת אומרת שההגדרות מתערפלות, כמו קנבס שצבוע כולו אפור אחיד. אינך אור ואינך בשר, אך מתוך שאתה ערום אתה מבין את הלבוש. רק בשער יש אפשרות הבנה של שניהם בבת אחת. מרגע שעברת את המפתן אתה ישות מסוג מסוים עם מלבוש מסוים ואתה שוכח כמעט לגמרי את התובנות של המעבר. המעבר הוא גן עדן מסוג אחד- אך גם גיהנום. כף הקלע (אני לא בטוחה שבאמת כך כותבים את זה) גם היא שער בעצם. מכאן אומר המניאק:
כי אני מתחנן שתהיי שלי
רק למען אוכל אותך לשכח
הוספת תגובה להודעה
כמו שאמרה המניאקית "במעברים העמק הוא הגדול ביותר", אחרי המעבר האוביקט הוא כבר חלק מהרקע, ואפלו הציור עצמו כבר רקע לאור שעוד בוקע מהיד עוד לפני שהספיקה לנקות את המכחל כי דרור שפך בטעות את השמן
אבל עלי להבין את המבנה ואת הכוונים בין ה"תפארת" ה"דעת" ה"אור" ה"שער" והיא.
המניאק מארגן אותם בצורה חדשה, ועל מנת להבינה עלי להבין את הצורה המקורית, הקלאסית.
אבל עלי להבין את המבנה ואת הכוונים בין ה"תפארת" ה"דעת" ה"אור" ה"שער" והיא.
המניאק מארגן אותם בצורה חדשה, ועל מנת להבינה עלי להבין את הצורה המקורית, הקלאסית.
הוספת תגובה להודעה
בהדגשה והארכת ה"בה", המביעה הערכה עמֻקה וכן התלוצצות קלה על בחירתה במלה זאת, המיטיבה לתאך רק בתוספת לצון קל מן הקל:)
הוספת תגובה להודעה
הוספת תגובה להודעה
טוב בסדר עכשיו אני יותר מבינה מה רצית ממני.
אי אפשר להעלות לכאן תמונה של 10 ספירות.
אומר לך כך, ואם לא יספיק, אז נפגש כי נפגש בכל מקרה אני חייבת לעצמי טיול ארוך מאוד אתך על כל הטיולים שדחיתי (אם תרצה בכך כמובן)
הספירה הנמוכה ביותר מלכות, ממנה בקו יש עולה ספירת יסוד, וממנה בקו יש ספירת תפארת. שלשת הספירות הללו עוקבות אחת את השנייה מאונך, והמרחק ביניהן שווה. במרחק כפול מזה, במאונך, נמצאת ספירת דעת. ומעליה בדיוק ספירת כתר שהיא הספירה העליונה ביותר.
דמיין משולש שווה צלעות שספירת כתר בראשו ומשני צידי בסיסו שתי ספירות. מימין חכמה משמאל בינה.
מתחת לספירת בינה בקו ישר מאונך ספירות: גבורה ונצח
מתחת לספירת חכמה שתי ספירות: חסד והוד.
(את התרשים הבסיסי אתה בודאי מכיר)
ספירת דעת איננה ספירה אמיתית. היא השתקפות של הכתר. ניתן ללמוד ממנה על האמת אך היא איננה האמת (כמו השתקפות הירח על המים) כבר אמרתי לך כל זאת. עכשיו נראה מה הוא עושה.
יש דרכים שונות ומשונות לעלות במעלה סולם עץ החיים. הדרכים המקובלות ביותר הן בזיגזג דרך כל הספירות, כמו ברק העולה מעלה אל הכתר. העליה היא בברק מימין לשמאל (אם אני לאטועה.) זאת אומרת מלכות יסוד נצח הוד תפארת גבורה חסד בינה חכמה כתר. והירידה היא בצורה ספיראלית משמאל לימין.
נראה שהוא בחר ללכת דוך באמצע, זאת אומרת רק בספירות המרכזיות, ושנקודת המוצא שלו היא דעת. כמו רובינו זוהי נקודת המוצא של התודעה האנשית המותנית. מתוך דעת הוא יורד לתפארת, כך נראה. מתוך תפארת ניתן להגיע אל האור. מתוך דעת לא ניתן להגיע אל האור. עליו לצאת מדעתו על מנת להתחבר ולראות את אורה.
יש פה גם עניין של אור ישיר, אור עקיף וכוח התנגדות.
למה אני מתכוונת. יש את ההתקדמות הרוחנית בפרשנותה המיסטית וזו עליה פיסית בסולם עשר הספירות באמצעות פעולות כגון כישוף, או דמיון מודרך. אלו הן לדעתי גישות טיפונת נאיביות וההבנה של השכינה בהן היא מוטעית לכן. יש את התפתחות עשר הספירות בתוך הרצון שלנו לקבל.
אנו מעוניינים באור ואנו עושים םעולות על מנת להשיג את האור. אך כשאנו מקבלים את האור שרצינו, ללא מסך, אנו נשרפים- כמו היתושים על המנורה. על מנת שנוכל להכיל את האור בתוכנו עלינו ליצר בתוכנו מה שנקרא אור עקיף. על ידי יצירת כח התנגדות לאור ישיר, אם על ידי נתינה- ובכך הכפלת האור, ואם על ידי דחייה- הכפלה פנימית של האור, אנו יוצרים בתוכנו כלים ריקים שיכולו לקבל את האור העקיף. כלים מיוצרים בארבע בחינות: בחינתהשרש, המיוחזת לספירת כתר, בחינה שניה המיחסת לחכמה
בחינה שלישית המיוחסת לבינה, ובחינה רביעית המיוחסת לזעיר אנפין (כל שאר הספירות ביחד) (תלמוד עשר ספירות של האשל"ג כרך ראשון פרק שלישי).בהתפתחות הפנימית של הרצון לקבל לעצמו אנו מקבלים אור מן הכתר, אך כדי להופכו לאור עקיף, עלינו לדחוף אותה חזרה עד רמת השרש.האור יורד: שרש שניה שלישית רביעית ואנו דוחפים רביעית שלישית שניה שורש. לאחר הדחיפה החוצה, נוצר אפקט של מראה, זאת אומרת החזרנו את האור באותה זווית שקיבלנו אותו, ולכן האור יכול להשתקף בתוכנו כמו במראה. המראה הזו- היא הדעת, על פי הבנתי.
אין אפשרות לשכחה של האור, זהו משהו שרציתי לומר. אפילו כשאנו נשרפים והופכים לכלים אכולים ללא רוצון כלל, יש בנו עדיין התרשמות של האור, הנקראת רשימו- וכל דבר פעוט יכול לעורר אותה. לכן השכחה כפי שהמניאק מייחל לה איננה כל כך אפשרית. אלא אם כן מדובר על שכחה אחרת, והיא, שכאשר הכלי נמצא במצב רדום- זאת אומרת אינו רוצה לקבל לעצמו (נקרא כלים דעיגולים) הוא כמו שכח עצמו ושכח בשביל מה קיים.
מצב זה קורה בדרך כלל אחרי קבלת אור ישיר, והיטגנות פנימית. אנו רודפים אחרי האור אך כיוון שאיננו יודעים כיצד לקבל אותו אנו בעצם גורמים לאיבודו ולאיבודינו.
כל הזמן אני אומרת דברים ולא נותנת יותר מדי תשובות קונקרטיות. אני חושבת שאגש לספרות ,אראה מהו שער, ואחזור אליך שוב.. הכל טוב בכל זאת.
ליקוש
אי אפשר להעלות לכאן תמונה של 10 ספירות.
אומר לך כך, ואם לא יספיק, אז נפגש כי נפגש בכל מקרה אני חייבת לעצמי טיול ארוך מאוד אתך על כל הטיולים שדחיתי (אם תרצה בכך כמובן)
הספירה הנמוכה ביותר מלכות, ממנה בקו יש עולה ספירת יסוד, וממנה בקו יש ספירת תפארת. שלשת הספירות הללו עוקבות אחת את השנייה מאונך, והמרחק ביניהן שווה. במרחק כפול מזה, במאונך, נמצאת ספירת דעת. ומעליה בדיוק ספירת כתר שהיא הספירה העליונה ביותר.
דמיין משולש שווה צלעות שספירת כתר בראשו ומשני צידי בסיסו שתי ספירות. מימין חכמה משמאל בינה.
מתחת לספירת בינה בקו ישר מאונך ספירות: גבורה ונצח
מתחת לספירת חכמה שתי ספירות: חסד והוד.
(את התרשים הבסיסי אתה בודאי מכיר)
ספירת דעת איננה ספירה אמיתית. היא השתקפות של הכתר. ניתן ללמוד ממנה על האמת אך היא איננה האמת (כמו השתקפות הירח על המים) כבר אמרתי לך כל זאת. עכשיו נראה מה הוא עושה.
יש דרכים שונות ומשונות לעלות במעלה סולם עץ החיים. הדרכים המקובלות ביותר הן בזיגזג דרך כל הספירות, כמו ברק העולה מעלה אל הכתר. העליה היא בברק מימין לשמאל (אם אני לאטועה.) זאת אומרת מלכות יסוד נצח הוד תפארת גבורה חסד בינה חכמה כתר. והירידה היא בצורה ספיראלית משמאל לימין.
נראה שהוא בחר ללכת דוך באמצע, זאת אומרת רק בספירות המרכזיות, ושנקודת המוצא שלו היא דעת. כמו רובינו זוהי נקודת המוצא של התודעה האנשית המותנית. מתוך דעת הוא יורד לתפארת, כך נראה. מתוך תפארת ניתן להגיע אל האור. מתוך דעת לא ניתן להגיע אל האור. עליו לצאת מדעתו על מנת להתחבר ולראות את אורה.
יש פה גם עניין של אור ישיר, אור עקיף וכוח התנגדות.
למה אני מתכוונת. יש את ההתקדמות הרוחנית בפרשנותה המיסטית וזו עליה פיסית בסולם עשר הספירות באמצעות פעולות כגון כישוף, או דמיון מודרך. אלו הן לדעתי גישות טיפונת נאיביות וההבנה של השכינה בהן היא מוטעית לכן. יש את התפתחות עשר הספירות בתוך הרצון שלנו לקבל.
אנו מעוניינים באור ואנו עושים םעולות על מנת להשיג את האור. אך כשאנו מקבלים את האור שרצינו, ללא מסך, אנו נשרפים- כמו היתושים על המנורה. על מנת שנוכל להכיל את האור בתוכנו עלינו ליצר בתוכנו מה שנקרא אור עקיף. על ידי יצירת כח התנגדות לאור ישיר, אם על ידי נתינה- ובכך הכפלת האור, ואם על ידי דחייה- הכפלה פנימית של האור, אנו יוצרים בתוכנו כלים ריקים שיכולו לקבל את האור העקיף. כלים מיוצרים בארבע בחינות: בחינתהשרש, המיוחזת לספירת כתר, בחינה שניה המיחסת לחכמה
בחינה שלישית המיוחסת לבינה, ובחינה רביעית המיוחסת לזעיר אנפין (כל שאר הספירות ביחד) (תלמוד עשר ספירות של האשל"ג כרך ראשון פרק שלישי).בהתפתחות הפנימית של הרצון לקבל לעצמו אנו מקבלים אור מן הכתר, אך כדי להופכו לאור עקיף, עלינו לדחוף אותה חזרה עד רמת השרש.האור יורד: שרש שניה שלישית רביעית ואנו דוחפים רביעית שלישית שניה שורש. לאחר הדחיפה החוצה, נוצר אפקט של מראה, זאת אומרת החזרנו את האור באותה זווית שקיבלנו אותו, ולכן האור יכול להשתקף בתוכנו כמו במראה. המראה הזו- היא הדעת, על פי הבנתי.
אין אפשרות לשכחה של האור, זהו משהו שרציתי לומר. אפילו כשאנו נשרפים והופכים לכלים אכולים ללא רוצון כלל, יש בנו עדיין התרשמות של האור, הנקראת רשימו- וכל דבר פעוט יכול לעורר אותה. לכן השכחה כפי שהמניאק מייחל לה איננה כל כך אפשרית. אלא אם כן מדובר על שכחה אחרת, והיא, שכאשר הכלי נמצא במצב רדום- זאת אומרת אינו רוצה לקבל לעצמו (נקרא כלים דעיגולים) הוא כמו שכח עצמו ושכח בשביל מה קיים.
מצב זה קורה בדרך כלל אחרי קבלת אור ישיר, והיטגנות פנימית. אנו רודפים אחרי האור אך כיוון שאיננו יודעים כיצד לקבל אותו אנו בעצם גורמים לאיבודו ולאיבודינו.
כל הזמן אני אומרת דברים ולא נותנת יותר מדי תשובות קונקרטיות. אני חושבת שאגש לספרות ,אראה מהו שער, ואחזור אליך שוב.. הכל טוב בכל זאת.
ליקוש
הוספת תגובה להודעה
קדם כל תודה רבה על ההסברים!
לדעתי השכחה היא אמנם בלתי אפשרית אך לא מהטעמים השצגת: היא איננה האור, אמנם היא מקורו (אורך הבוקע), אך אין היא סכומו, כמו שמעין אינו מימיו. כלומר - אם היא תהיה שלו, האור יגיע מתוכו, וכאן הטעות הכפולה שלו -
ראשית, הוא לא ישכח כיון שכל הזמן יגיע אור חדש ממנה, גם אם בתוכו.
שנית, היא לא יכולה להיות שלו, כי בכל מקרה הוא לא יכיל אותה, גם אם הסתכלותו עליה תהיה פנימה.
"הרע במעוטו" - הוא לפחות מודה באי יכלתו להכילה ולשכחה - "אם נשבעתי לרחוב ואטיל על תפו את לחשך הימי את תנומת עולליך, הן ידעתי: לשוא! את נושמת! את פה! את בעמק חיי המתים אליך!"
ועכשו אסבך אתך עוד יותר:
מה המחיר לחיי שחצו בגליך
שחרדו לקולך, מה לומר, מה לתת
לתוגה הפראית הרוצה רק אליך
המושטת כפות לברזל הלוהט?!
פה רשרוש מבהל מפנה אל פנה
ותעית אצבעות על דלתות ובריחן,
פה אורזים, יפתי, את שרידי הבינה
כארז צוארונים ונירות לבריחה!
מה ענין הבינה?
או שהוא כבר עזב את הרבד הקבלי ואין כבר קשר משגי?
הה
אמרתי פעמים רבות ואחזֹר על כך שוב:
כרגע צלמתי את פרקי אבות מהספריה. כתוב שם "אמר מעט עשה הרבה." אני רוצה לטיל אתך. אינני רוצה לדבר על טיול (בכל מדיום). נא לכבד את בקשתי זאת
לדעתי השכחה היא אמנם בלתי אפשרית אך לא מהטעמים השצגת: היא איננה האור, אמנם היא מקורו (אורך הבוקע), אך אין היא סכומו, כמו שמעין אינו מימיו. כלומר - אם היא תהיה שלו, האור יגיע מתוכו, וכאן הטעות הכפולה שלו -
ראשית, הוא לא ישכח כיון שכל הזמן יגיע אור חדש ממנה, גם אם בתוכו.
שנית, היא לא יכולה להיות שלו, כי בכל מקרה הוא לא יכיל אותה, גם אם הסתכלותו עליה תהיה פנימה.
"הרע במעוטו" - הוא לפחות מודה באי יכלתו להכילה ולשכחה - "אם נשבעתי לרחוב ואטיל על תפו את לחשך הימי את תנומת עולליך, הן ידעתי: לשוא! את נושמת! את פה! את בעמק חיי המתים אליך!"
ועכשו אסבך אתך עוד יותר:
מה המחיר לחיי שחצו בגליך
שחרדו לקולך, מה לומר, מה לתת
לתוגה הפראית הרוצה רק אליך
המושטת כפות לברזל הלוהט?!
פה רשרוש מבהל מפנה אל פנה
ותעית אצבעות על דלתות ובריחן,
פה אורזים, יפתי, את שרידי הבינה
כארז צוארונים ונירות לבריחה!
מה ענין הבינה?
או שהוא כבר עזב את הרבד הקבלי ואין כבר קשר משגי?
הה
אמרתי פעמים רבות ואחזֹר על כך שוב:
כרגע צלמתי את פרקי אבות מהספריה. כתוב שם "אמר מעט עשה הרבה." אני רוצה לטיל אתך. אינני רוצה לדבר על טיול (בכל מדיום). נא לכבד את בקשתי זאת
הוספת תגובה להודעה
אני אגיד לך את האמת, לא נראה לי שהוא לא ישקול את הפרשנות הקבלית לאחר שהוא משתמש בה באופן כזה בבית הקוד שהצגת לי. זאת אומרת כשהוא משתמש ב"בינה" הוא חייב לדעת שזה אפילו מעצים את "תפארת", וכן להיפך, ולכן אני מאמינה שהוא כן נתן תשומת לב לרעיון הקבלי גם כאן.
אני אתחיל לדבר ונראה לאיפה זה לוקח אותנו. מתוך כתר מתפצל האור לשתי ספירות, חכמה ובינה. החכמה שהוא צד ימין- הצד הפעיל, היצור הגברי (הכחול), יאנג בפילוסופיה הסינית, + במחשבה המערבית, והבינה: הסביל, הקולט הנשי (האדום), יין או -.
הבינה היא חכמת הבניה. חכמת האישה היא חכמת הבניה מתוך שיש לה רחם, והיאיודעת לספק בעצם את החומרים הרגשיים לבניית בית. החכמה היא האנרגיה המופשטת יותר, שאין לה באמת אפשרות עשייה בעולם החומר. לכן חייב הגבר להיצמד לאישה על מנת להגיע אל האור, כיון שהיא המאזנת את האנרגיה המופשטת ונותנת לה תיעול למקום קונקרטי. כך בתיאוריה לפחות.
הבינה היא גם החכמה האינטואיטיבית, הידע מבטן של האמת.
החכמה מתייחסת יותר לחכמה אינטלקטואלית- פילוסופית.
אני תמיד מקשרת את החכמה האינטלקטואלית הפילוסופית אל ספירת דעת. וזאת למה? כיון ידיעה מבטן על מהות בניה ונתינה היא ידיעה חלקה וישרה, בעוד שהחשיבה האינטלקטואלית הפילוסופית, שי בה אפשרות להתעלות גדולה מאוד- יכולה בקלות, בעזרת התניות וגאווה, להפוך להיפך הגמור של החכמה. דרך החכמה אפשרות הנפילה לדעת היא כביכול גדולה יותר.
שתי אפשרויות שעולות בדעתי (:-) הן: הנסיון להגיע לכתר וליפול בדעת, במקום בו אין כבר חיבור לא לכאן ולא לכאן- לא לכתר ולא למלכות, שם הבינה גם היא נעלמת מעיניו. האדם המודע הנופל לדעת מודע גם לכך שהוא בדעת, והיציאה משם היא קשה ביותר. זה מתחבר עם החלק הראשון של הבית המדבר על הכמיהה לנגיעה מיידית- ללא מסך- באור ישר, למרות שרוצה לעצור עצמו כיוון שיודע שיכווה, עדין משתוקק הוא לשלוח את ידיו קדימה וכאן נעלמת בעצם הבינה- כי הבינה אינה יכולה למשוך אותנו אל מקום שפוגע בנו, בגלל הקשר שלה עם העולם הפיזי.
הדימויים שהוא משתמש לעומת זאת בבית הזה הם מענינים, וכאן בעצם אני נתקלת בקושי עם הפרשנות שנתתי. אני צריכה עוד לחשוב. בכלל בטח הגבתי מהר מדי מרוב התלהבות מזה שאתה הגבת מהר...
ראית איזה יופי?
אחזור אליך בקרוב. עם זמן ושעה ושער ובינה.
בתקווה
ליקוש
אני אתחיל לדבר ונראה לאיפה זה לוקח אותנו. מתוך כתר מתפצל האור לשתי ספירות, חכמה ובינה. החכמה שהוא צד ימין- הצד הפעיל, היצור הגברי (הכחול), יאנג בפילוסופיה הסינית, + במחשבה המערבית, והבינה: הסביל, הקולט הנשי (האדום), יין או -.
הבינה היא חכמת הבניה. חכמת האישה היא חכמת הבניה מתוך שיש לה רחם, והיאיודעת לספק בעצם את החומרים הרגשיים לבניית בית. החכמה היא האנרגיה המופשטת יותר, שאין לה באמת אפשרות עשייה בעולם החומר. לכן חייב הגבר להיצמד לאישה על מנת להגיע אל האור, כיון שהיא המאזנת את האנרגיה המופשטת ונותנת לה תיעול למקום קונקרטי. כך בתיאוריה לפחות.
הבינה היא גם החכמה האינטואיטיבית, הידע מבטן של האמת.
החכמה מתייחסת יותר לחכמה אינטלקטואלית- פילוסופית.
אני תמיד מקשרת את החכמה האינטלקטואלית הפילוסופית אל ספירת דעת. וזאת למה? כיון ידיעה מבטן על מהות בניה ונתינה היא ידיעה חלקה וישרה, בעוד שהחשיבה האינטלקטואלית הפילוסופית, שי בה אפשרות להתעלות גדולה מאוד- יכולה בקלות, בעזרת התניות וגאווה, להפוך להיפך הגמור של החכמה. דרך החכמה אפשרות הנפילה לדעת היא כביכול גדולה יותר.
שתי אפשרויות שעולות בדעתי (:-) הן: הנסיון להגיע לכתר וליפול בדעת, במקום בו אין כבר חיבור לא לכאן ולא לכאן- לא לכתר ולא למלכות, שם הבינה גם היא נעלמת מעיניו. האדם המודע הנופל לדעת מודע גם לכך שהוא בדעת, והיציאה משם היא קשה ביותר. זה מתחבר עם החלק הראשון של הבית המדבר על הכמיהה לנגיעה מיידית- ללא מסך- באור ישר, למרות שרוצה לעצור עצמו כיוון שיודע שיכווה, עדין משתוקק הוא לשלוח את ידיו קדימה וכאן נעלמת בעצם הבינה- כי הבינה אינה יכולה למשוך אותנו אל מקום שפוגע בנו, בגלל הקשר שלה עם העולם הפיזי.
הדימויים שהוא משתמש לעומת זאת בבית הזה הם מענינים, וכאן בעצם אני נתקלת בקושי עם הפרשנות שנתתי. אני צריכה עוד לחשוב. בכלל בטח הגבתי מהר מדי מרוב התלהבות מזה שאתה הגבת מהר...
ראית איזה יופי?
אחזור אליך בקרוב. עם זמן ושעה ושער ובינה.
בתקווה
ליקוש
הוספת תגובה להודעה
(שזה כן קשור)
אך מכיון שהספירות קשורות לחלקי הגוף, אצטט את המשך החלק הראשון בשיר, ואמנה את אברי הגוף המופיעים בכלו. (החלק השני, "את שומעת... ...ויובילו אותך אלי" לא קשור)
פה זכרך, כמצור, מתקרב ורוחק
מסתחרר, ומרפה וחלילה חוזר
את התו הקדמון, הצלול, הצוחק,
אשר לא לכילנו חליל החזה!
אם ירצה אלהים ונרד מתליה
ודמותך עד מחר מעינינו תרפה
אספר לך אולי מה קשה לי היה
עד הבקר את שמך רק ללמד בעל פה!
***
כפות
אצבעות
צואר (צוארונים)
חזה
ושוב צואר - התליה!
עינים (עינינו)
השאלה היא:
הראית איזה יפי? (שרעד ברוח סתו)
אך עדין איני יכול להגיד שזאת רוח סתו. עוד פחות מחדש היפי ירעד ברוח הסתו. עד אז.. המבנה שקבעתי לבלוג די מגביל, את יודעת? ומה אם אני רוצה לכתב על אלול, או על אהבה, אני חיב לגבש דעה הגותית בענין?
או אולי להגיב לעצמי על השירים?
זה די טפשי. בכל מקרה אלול צופן הרבה תהליכים שאנחנו צריכים לעבר. רוצה לכתב עליהם?
אך מכיון שהספירות קשורות לחלקי הגוף, אצטט את המשך החלק הראשון בשיר, ואמנה את אברי הגוף המופיעים בכלו. (החלק השני, "את שומעת... ...ויובילו אותך אלי" לא קשור)
פה זכרך, כמצור, מתקרב ורוחק
מסתחרר, ומרפה וחלילה חוזר
את התו הקדמון, הצלול, הצוחק,
אשר לא לכילנו חליל החזה!
אם ירצה אלהים ונרד מתליה
ודמותך עד מחר מעינינו תרפה
אספר לך אולי מה קשה לי היה
עד הבקר את שמך רק ללמד בעל פה!
***
כפות
אצבעות
צואר (צוארונים)
חזה
ושוב צואר - התליה!
עינים (עינינו)
השאלה היא:
הראית איזה יפי? (שרעד ברוח סתו)
אך עדין איני יכול להגיד שזאת רוח סתו. עוד פחות מחדש היפי ירעד ברוח הסתו. עד אז.. המבנה שקבעתי לבלוג די מגביל, את יודעת? ומה אם אני רוצה לכתב על אלול, או על אהבה, אני חיב לגבש דעה הגותית בענין?
או אולי להגיב לעצמי על השירים?
זה די טפשי. בכל מקרה אלול צופן הרבה תהליכים שאנחנו צריכים לעבר. רוצה לכתב עליהם?
הוספת תגובה להודעה
זאת אומרת שיש לי בבית פתק קטן, ומחר אכתוב לך כל מיני דברים מעניינים על אצבעות ועיניים וצוואר וחזה.
אם אני רוצה לכתוב על אלול.
קודם כל ראוי לציין שזו יופי של התחכמות, ד"ר.
חוץ מזה, אלול שהוא חודש ארוך מאוד- כך נדמה לי תמיד. החום בו מתמשך ומתמשך- כנראה בגלל שאיפשהו מבינים שכבר רוח סתווית אמורה לנשוב, וכמו שאמרת אין מאמינים אבל כבר יש ריח של חורף.
אתמול הלכתי לשלשת העצים, הדובדבן התאנה והתות, והשקיתי אותם. ליטפתי את קצה הענף היחיד שפעם עוד גדלו ממנו ציציות של עלים אדמדמים מעט (והתות איך הוא היה חגיגי אז בתפרחת הירוקה שלו,זוכר?) והתפללתי וביקשתי שיבוא הגשם מהר. וביקשתי סליחה וסלחתי לעצמי על שלא היה בי הכח לטפח אותם כהבטחתי. בכיתי מעט והתרגזתי מעט על כך שבגלל השמש הקשה לא יכולתי לשבת עוד שני רגעים ולברך. ואז גם סלחתי לעצמי על כך שרגזתי סתם כך, ושנהיה לי רק עוד יותר חם מן הרוגז.
זה אלול.
ששלשום המטפל שלי אמר לי שהגוף שלי אינו מוכן לקבל יותר טפולים ממנו כיוון שנוצרה חסימה ספיציפית כנגדו (כנגד המטפל), וכשניסינו לפתר את הבעיה (הכתיב החסר הזה מדבק) ביחד, הפתרון היחיד שהגוף שלי הסכים לו היה שאכתב תפילה ואתפלל אותה עד שייפתח שער לבבי.
ששלשום, במנוחת הצהריים שלי, חשתי דקירה משונה בכף הרגל הימנית, בזרת, היכן בדיוק שעקרב עקץ אותי באחיהוד לפני ארבע שנים. הכאב היה תוסס כמו רעל העקרב של אותו היום.
באותו יום בערב אמי הודיעה לי כי הגיע מכתב מעורך דין על כך שלא שילמתי את פינויי באמבולנס ביום עקיצת העקרב.
זה אלול.
אלול -אולי אפשר באלול לשנות את נוסחת הבלוג. אולי כיוון שאלול בא ופתאום רוח מתחילה לנשוב מכיוון אחר, זה הזמן לבריאה חדשה. מילה הופכת לפעולה בקלות.
הרוח נושבת ממקום אחר. מביאה אתה השלמה עם אבידות ושינויים. מביאה עמה סגירת קצוות אחרונים של סיבובים פנימיים. ואנו נקבל את השינויים שיחולו בנו בברכה ובכבוד. ונשחרר את האחיזה מן העבר, הטוב יחד עם הרע יאספו לחבילה אחת, ויושמו בארגז התיעוד. לחזור אל האמצע, לאזן את המאזניים.
ניזהר מאוד משקר בחודש הזה. שמראה הדברים בו יכול לתעתע. ושקר שיוסיף על התעתוע יביא אותנו במהרה לתסכול גדול מאוד. זהו חודש של דין. והמרווח שבין העשייה ובין הגמול על העשייה הוא קטן מאד, לא כפי שאנו רגילים. זוהי הזדמנות מצויינת לראות איך התהליכים קורים, ללמוד על הסיבובים שפנימיים והחיצוניים שלנו. המהירות הזו מסחררת לפעמים ועלולה להיות קשה. נדאג כמה שנוכל להראות את האמת לעצמינו כפי שהיא ולא להאדירה להעצימה או להסתירה. זהו חודש הדורש המון ענווה. ענווה הרי נובעת מן היכולת להתבונן בדברים ממרחק, מגובה רב.
זה אלול.
החום הוא שקט והוא סטטי.
היפי לעולם אינו מפסיק. איזה יופי.
אם אני רוצה לכתוב על אלול.
קודם כל ראוי לציין שזו יופי של התחכמות, ד"ר.
חוץ מזה, אלול שהוא חודש ארוך מאוד- כך נדמה לי תמיד. החום בו מתמשך ומתמשך- כנראה בגלל שאיפשהו מבינים שכבר רוח סתווית אמורה לנשוב, וכמו שאמרת אין מאמינים אבל כבר יש ריח של חורף.
אתמול הלכתי לשלשת העצים, הדובדבן התאנה והתות, והשקיתי אותם. ליטפתי את קצה הענף היחיד שפעם עוד גדלו ממנו ציציות של עלים אדמדמים מעט (והתות איך הוא היה חגיגי אז בתפרחת הירוקה שלו,זוכר?) והתפללתי וביקשתי שיבוא הגשם מהר. וביקשתי סליחה וסלחתי לעצמי על שלא היה בי הכח לטפח אותם כהבטחתי. בכיתי מעט והתרגזתי מעט על כך שבגלל השמש הקשה לא יכולתי לשבת עוד שני רגעים ולברך. ואז גם סלחתי לעצמי על כך שרגזתי סתם כך, ושנהיה לי רק עוד יותר חם מן הרוגז.
זה אלול.
ששלשום המטפל שלי אמר לי שהגוף שלי אינו מוכן לקבל יותר טפולים ממנו כיוון שנוצרה חסימה ספיציפית כנגדו (כנגד המטפל), וכשניסינו לפתר את הבעיה (הכתיב החסר הזה מדבק) ביחד, הפתרון היחיד שהגוף שלי הסכים לו היה שאכתב תפילה ואתפלל אותה עד שייפתח שער לבבי.
ששלשום, במנוחת הצהריים שלי, חשתי דקירה משונה בכף הרגל הימנית, בזרת, היכן בדיוק שעקרב עקץ אותי באחיהוד לפני ארבע שנים. הכאב היה תוסס כמו רעל העקרב של אותו היום.
באותו יום בערב אמי הודיעה לי כי הגיע מכתב מעורך דין על כך שלא שילמתי את פינויי באמבולנס ביום עקיצת העקרב.
זה אלול.
אלול -אולי אפשר באלול לשנות את נוסחת הבלוג. אולי כיוון שאלול בא ופתאום רוח מתחילה לנשוב מכיוון אחר, זה הזמן לבריאה חדשה. מילה הופכת לפעולה בקלות.
הרוח נושבת ממקום אחר. מביאה אתה השלמה עם אבידות ושינויים. מביאה עמה סגירת קצוות אחרונים של סיבובים פנימיים. ואנו נקבל את השינויים שיחולו בנו בברכה ובכבוד. ונשחרר את האחיזה מן העבר, הטוב יחד עם הרע יאספו לחבילה אחת, ויושמו בארגז התיעוד. לחזור אל האמצע, לאזן את המאזניים.
ניזהר מאוד משקר בחודש הזה. שמראה הדברים בו יכול לתעתע. ושקר שיוסיף על התעתוע יביא אותנו במהרה לתסכול גדול מאוד. זהו חודש של דין. והמרווח שבין העשייה ובין הגמול על העשייה הוא קטן מאד, לא כפי שאנו רגילים. זוהי הזדמנות מצויינת לראות איך התהליכים קורים, ללמוד על הסיבובים שפנימיים והחיצוניים שלנו. המהירות הזו מסחררת לפעמים ועלולה להיות קשה. נדאג כמה שנוכל להראות את האמת לעצמינו כפי שהיא ולא להאדירה להעצימה או להסתירה. זהו חודש הדורש המון ענווה. ענווה הרי נובעת מן היכולת להתבונן בדברים ממרחק, מגובה רב.
זה אלול.
החום הוא שקט והוא סטטי.
היפי לעולם אינו מפסיק. איזה יופי.
הוספת תגובה להודעה
לשנות את נסחאת היונתן! הכאב הוא יצר הרס - כמו כל חמר נקוי, הוא יכול להיות רעל, אבל אם משתמשים בו נכון - הוא פסגת היצירה
פעם ראשונה בחיי בחרתי להשתמש בו כך, החלטתי במקום להרס את עצמי, להרס את כל הזבל שתקוע לי בראש ובלב, וזה המון, זה הרב:), מזלי שעצמת הכאב מספיקה..
אבל אני לא מבין איך ידעת: אני נגשתי למחשב במטרה לפתח רשומה חדשה ששמה "בקרוב כל זה יגמר", ותכנה תמצית שנויי..
אני עיף, הלילה לא עצמתי עין, לבי הלם בחזקה, מחי טחן במרץ, ידעתי שיש משהו שאני אמור להבין, ולא ארדם עד שאבינו.. והיום, הבנתי - "בקרוב כל זה יגמר"
על אף עיפותי איני מבטיח לא לכתב את הרשומה הזאת.
וגם, אני לא מבין איך ידעת - בדיוק אתמל בערב חשבתי על ה"כרטיס האישי" בתפוז. יש שם קטגוריה: "קצת על עצמי". הטריד אותי שאני יכול לכתב הרבה על עצמי (כאן, בבלוג) אבל מה אני יכול לכתב קצת על עצמי? אחרי מחשבות מרבות הבנתי. (התשובה בכרטיס כמבן)
אז להתראות ברשומה הבאה, אינני מכיר את עצמי, אני מקוה להכיר את עצמי שם. ומקוה שיהיה לי אמץ לחשף. מקסימום לא אלחץ על "פרסום"...
פעם ראשונה בחיי בחרתי להשתמש בו כך, החלטתי במקום להרס את עצמי, להרס את כל הזבל שתקוע לי בראש ובלב, וזה המון, זה הרב:), מזלי שעצמת הכאב מספיקה..
אבל אני לא מבין איך ידעת: אני נגשתי למחשב במטרה לפתח רשומה חדשה ששמה "בקרוב כל זה יגמר", ותכנה תמצית שנויי..
אני עיף, הלילה לא עצמתי עין, לבי הלם בחזקה, מחי טחן במרץ, ידעתי שיש משהו שאני אמור להבין, ולא ארדם עד שאבינו.. והיום, הבנתי - "בקרוב כל זה יגמר"
על אף עיפותי איני מבטיח לא לכתב את הרשומה הזאת.
וגם, אני לא מבין איך ידעת - בדיוק אתמל בערב חשבתי על ה"כרטיס האישי" בתפוז. יש שם קטגוריה: "קצת על עצמי". הטריד אותי שאני יכול לכתב הרבה על עצמי (כאן, בבלוג) אבל מה אני יכול לכתב קצת על עצמי? אחרי מחשבות מרבות הבנתי. (התשובה בכרטיס כמבן)
אז להתראות ברשומה הבאה, אינני מכיר את עצמי, אני מקוה להכיר את עצמי שם. ומקוה שיהיה לי אמץ לחשף. מקסימום לא אלחץ על "פרסום"...
הוספת תגובה להודעה
:-)
אל תדאג כך או כך תשאר חשופית.
בהצלחה.
אל תדאג כך או כך תשאר חשופית.
בהצלחה.
הוספת תגובה להודעה
ונראה לי שעכשו באמת אלך לי לישן, את התוספות אכתב כשאהיה קצת יותר ערני
או, שאחכה בקצר רוח לראות את תגובתך לרשומה ההיא...
או, שאחכה בקצר רוח לראות את תגובתך לרשומה ההיא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה