בקרוב כל זה יגמר

31/08/2004 16:43:36

אינני יודע ממה להתחיל, אז פשוט ככה. פעם אהבתי את יער, ויער אהב אותי. יער עבר לגור עמי בביתי (איזה אדיוט?) ודי מהר רצה לברח בגלל הפרעשים. היה לי עקרון כזה נגד רעלים, לא רציתי לרסס, זה נגמר רע, לא דברנו שנתים, והוא היה היקר לי מכל. אח"כ הייתי מאהב בהגר. במקום להבין שהיא אוהבת אותי, רק בצורה אחרת, דרשתי ממנה מה שלא יכולה היתה לתת, כאב לשנינו, וגם זה נגמר רע, לא דברנו שנתים.. הדרדרתי לדכאון עמק ביותר, הסגירות שבי היא זאת שפגעה בי כל-כך, אך משני המקרים הללו לא למדתי מאום. התאהבתי בהילה. הסגירות המפרסמת לא אפשרה לי להודות בזה.. חדשים בלעדיה ונפתחתי קצת. קצת, אבל משהו התחיל להקרע - משהו רע התחיל להקרע. פעם שניה שהיא עזבה הבנתי - עליה אני לא מותר. הפעמים הקודמות היו שעורים שפספסתי. זה לא שעור, זה הדבר האמתי. עודני נבוך במקצת, אני מקוה שבהמשך הטקסט עיפותי תכריע ואכתב יותר חפשי.. לא מזמן בחשבי על זוגיות הבנתי שמה שמפריע לי לישם אותה הוא הדמוי שלה בעיני, כלומר, מה היא, לדעתי, זוגיות. נזכרתי בפרדוקס שהפריע לי כבר ממזמן, נא לשים לב לטמטום: זוגיות אינה אלא אִמון לקראת זוגיות, שכן זוגיות אמתית היא רק חתונה.. ואי אפשר לישם אמון לקראת זוגיות שכן אם זה כך אז מראש מה הטעם.. הה. ורק לפני זמן לא רב אני זוכר שאמרתי לעינה: "אני מבין את הטמטום אבל אני עדין לא מצליח לעקף את הפרדוקס!".. אתמל בבקר, קמתי בלעדיו. הבנתי שזוגיות היא כן הכוון שאני רוצה, ושמתר לחשב על העתיד. (מה, אני? כן, אני). בערב, כשכֻּלי מרֻצה משתי תובנות שהבנתי בדרך (אגב, לא רעות בכלל, אבל כלום לעמת..) הגעתי לדוד. הוא ספר לי על הילה, הוא אמר שלשה דברים. לא שלא ידעתי את הדברים, לא הייתי בטוח. וגם, איך שהוא אמר את זה.. פתאם הבנתי. מה שכשהיא אמרה עוד לא היה ברור. מה שהמם אותי בכל הענין, זה ששלשת הדברים שהוא אמר בדיוק מתאימים לשנוי שעברתי עוד לפני ששמעתי את זה. עם זאת הרגשתי כאלו קבלתי מכה. אבל לא כזאת שכואבת, כזאת שהעיפה אותי ישר למקום הנכון. הדבר הראשון - והחשוב מכל, טוב לה עכשו. זה נהדר, הרי זה מה שרציתי כל הזמן. והתאור שלו הוא זה שהמחיש לי בדיוק מה הרגשתה - היא מרגישה רגלים על הקרקע, אחרי שנתים של הבלעות בתוכי.. אז למרות שאני יודע שאינני עשוי לבלע יותר, התנשאותי היא שהביאה לכך, לרצון לבלבל אותה וזה, והיא איננה (ההתנשאות) ולכן כבר אינני יכול לבלע, אז למרות זאת, היא חיבת להגיע למצב שהיא בטוחה בהרגשה הזאת, רגלים על הקרקע, בטרם תחזר אלי - ואלי, הכונה אלי, לא אל הקשר שהיה, כי לשם לא רוצים ואי אפשר לחזר. אז נכון שזה מתסכל, כי אני כבר רוצה, ולה טוב להרגיש משחררת, אבל אני מבין את התהליך וחשיבותו, וחוץ מזה אני כל-כך אוהב לדמין אותה מחיכת..
הדבר השני אינני בטוח שכל-כך מרכזי אצלה, ויתכן שדוד הדגיש אותו בגלל מצבו הוא.. אבל דוקא הוא מצביע על העמֹק שבשנויַי, אז אכתב עליו אחרון. השלשי הוא הפכפכותי המתישה, שאין לי מה לומר אלא שאין לי כונה לחזר אליה לעולם, היא מגעילה אותי וגורמת לי לכעס על עצמי, כאן המקום להסביר היה לי כל כך קל, יחסית למצֻפה, להשתנות. הענין הוא בַּאמת. שכן היה עלי להשתנות ממשהו שאינו נכון, למשהו כן נכון, ולכן כל מה שצריך לעשות זה להרס את כל התבניות השגויות, את ההתרכזות בעצמי, את ההתנשאות, את הפחד. וכאן נכנס ענין הכאב כמו שכתבתי בהודעה - הכאב דוחף להרס, מכיון שהפעם זה "הדבר האמתי" לא היה מקום לרחמים עצמיים, שהם הרס עצמי, (רק קצת:) אלא להשתמש בכאב כדי להרס את מה שצריך להרס, וכך בעצם ליצֹר, כמו שכתבתי שם, כמו כל חמר חטוי הוא יכול להיות רעל ויכול להיות מטהר, תלוי איך משתמשים. והאמת, כשפתוחים אליה, כל-כך חדה וברורה, ורק הייתי צריך הלה שבנאום קסום ומרגש תראה לי אותה.. עכשו כל-כך ברור לי מה אני רוצה, וזה מתקשר לחלק השני, ולשם הרשומה. (מנחשים?) הדבר שני שדוד אמר זה שגם היא, כמו תמי, מעדיפה תנאים אחרים מאלה האפשריים בונדורה. לאמירה כמה השלכות. ראשית, ארח החיים אינו רק התנאים הפיזיים, הונדורה מסמלת נדודים, המתקשרים לחסר החלטיות, בדומה לנושא הקודם. שנית, ואולי רק נדמה לי, יש כאן מעין רמז כמו "למי תספרי כש..", כי למה לדבר על תנאים פיזיים אם בכלל אין כונה לבדק.. אבל לא אמרתי כלום. שלשית וחשובה: ארח החיים עצמו, והתנאים הפיזיים עצמם. אהה. בשבועות האחרונים, כל פעם שחזרתי לונדורה, קצת התאכזבתי שעוד לא גנבו אותה, אבל לא האמנתי לעצמי. לפני כמה ימים כשהתחילה נזילת שמן, עלתה בי תקוה סמויה שכל השמן ישפך בדרך בלי שאדע והמנוע יהרס (לא יהיה לי כסף להחליף).. זה כבר מתחיל להיות חשוד? לקח לי זמן לקשר - זה כבר כמה חדשים (!!!!) שכשאני חושב עלי ועל הילה אני מדמין אותנו בדירה משלנו.. מעצבים ביחד בית... ניח... אהה אמרתי את זה, זהו
זה ממש לא הכל אבל אברח מהר, אלחץ על פרסום לפני שאתחרט.. והשאר בתגובות ייץ!

6 תגובות 

טוב לא הצלחתי ללכת לישן אני יונתן25/08/2004 | 17:47

תוספת ראשונה הבהרה:
שמתי לב למעין אינטונציה נוגה המתקבלת בקריאת הכתרת "בקרוב כל זה יגמר", כשלצדה התמונה היפהפיה.. אז לא הכרמל עומד להגמר! והאמת היא שמרב שהפתעתי את עצמי בזה שהייתי מסגל להגיד את זה שכחתי לבטא את האשר האדיר שהציף אותי כשהבנתי את זה.
אינני "מותר על הנדודים למען קשר מחיב", אין זה ותור או התפשרות, פתאם ברור לי לגמרי מה אני רוצה. מעבר לכך: היכלת שלי להודות בפני עצמי שזה מה שאני רוצה היא נהדרת. ועוד מעבר לכך, היכלת לדבר בלשון עתיד היא חדשה ונפלאה, אני נכנס לחיים חדשים לגמרי..
וזה מתקשר לחלום שחלמתי, המזכר באחוי המשנה ברשומה הקודמת, על מעין הגחון תחת מגדל אשכל, כלומר, חלום ההתגלות, וההבנה החדשה לגבי "הה, לכל עבר צלילי עגב ערבו...", כמה ימים ידעתי שאני נכון לנבואה (להיות נכון בהזדמן) ולא במקרה היא באה בדיוק בדרך לכאן, במסדרונות החמשמות כמו בחלום, ושפע המים הוא....... צריך לפרט? מה, אנחנו לא יודעים איזה חבור מסמלים מים?????? גה..
ובכן, אני יודע שזה יקרה, זה נפלא, ורבי יהודה הלוי אמר על זה משהו.. אני מנסה לכתב עבודה אבל השירים מרגשים מדי ואיני מצליח. הוא אומר כך:
"בין מר ומתוק יעמד לבי והם / רוש הנדֹד ודבש נשיקותיך"

הוספת תגובה להודעה

אתה כותב מדהים blck angel125/08/2004 | 18:14

גיליתי כישרון של אדם, כישרון הכתיבה שלך מושכת קוראים... כשהגעתי לבלוג ראיתי רק כתבתות ארוכות ושאין כוח אפלו לקרוא את הכותרת.. ואז התחלתי לקרוא והוקסמתי!

מדהים...

הוספת תגובה להודעה

מה אומר ומה אגיד. ליקושש26/08/2004 | 10:00

הוספת תגובה להודעה

מה אומר ומה אגיד 2. ליקושש26/08/2004 | 10:45

ברוך אתה ה` אלוהינו מלך העולם שהחיינו והגיעינו לזמן הזה. אמן.
אני מברכת אותך, יקירי.
אומץ לבך מפתיע כתמיד.
שעת פרידות מה קדושה את!!

שלך אוהבת
ליקוש

הוספת תגובה להודעה

אה.. תודה... אני יונתן26/08/2004 | 12:07

מוזר ונפלא שאפשר להתקדם בלי לשבע מהשלב הקודם.. כמו שאני בטוח שאני רוצה בלעדיות מבלי ששבעתי מההוללות, וכך גם לגבי הנודות - אין בה פרדוקס כזה, כל רגע בה מקסים גם כשאני יודע שהיא מתכונת לסיום

הוספת תגובה להודעה

וכי נשבע מן החיים עת יבוא המות? ליקושש26/08/2004 | 14:01

:-)